ביליתי במסעדה ולידי ישב זוג הורים עם ילד בן 2.5

האם פנתה אלי באומרה: " ראית ילד שלא רוצה לבוא לאמא שלו ? "

משפט זה מאוד סיקרן אותי וצפיתי במשך 5 דקות בדינאמיקה שמתרחשת ליד שולחנם.

גיליתי 2 דברים משמעותיים וחשובים שנתנו לי את הפתרון לשאלתה של האם.

1.       מגע- ראיתי שהפעוט יושב על ברכי האב נינוח ואוכל יפה,  לעומת האם

          שהושיבה את ילדה על ברכיה " וחנקה" אותו במגע מאהבה.

        הילד, בתגובה מנסה להשתחרר ממנה במאבקי כוח.

2.       קול- האב דיבר באינטונציה  נעימה שלוה ורגועה עם הילד.
       לעומתו, האם דיברה בקול מאומץ ולא רגוע (מתסכול).

פניתי לאם בנימוס כאשר בעלה מאזין וביקשתי להסב את תשומת ליבה לאפשרות

שהילד זקוק למגע  קל ולא מגע עמוק  לכן הוא דוחה אותה.

ודבר נוסף  שאפשרי- ייתכן שלילד יש רגישות שמיעתית ולכן הוא מסתדר טוב עם האבא

שמדבר בשקט וגם דואג לסביבה נינוחה בבית כגון: טלביזיה  במצב שקט.

ההורים הודו על מידע זה והחלו להעלות דוגמאות שמחזקות את דברי.

מסקנה מודעות של הורים  פותרת קשיים, מביאה לשינוי ומונעת תיסכולים.