על נתינה ללא תמורה והקשר לשפע
שנה וחצי חייתי בקהילה שחרתה על דגלה את הערך "נתינה ללא תמורה". היה זה ביפן, בישוב שיתופי בן כ 150 איש. הייתי אז אבא צעיר לילד בן שנתיים. עזבנו, בת זוגי ואני, עבודה מסודרת ותחילתה של קריירה ויצאנו אל הלא נודע.
החוויה של קבלה שלנו ע"י ה"קיבוצניקים" היפנים ללא שיפוט וללא תנאי היתה מיוחדת ולא מובנת אז. היה עלי אישית לעבור כמה וכמה מחסומים פסיכולוגיים רק כדי לקיים את המשפט הידוע "ברומא נהג כרומאי". קשה לתאר במילים כמה היה לי קשה לנהוג כמנהג המקום. ראשית, לחיות בקהילה בה אין דוברי אנגלית, חייב אותי ללמוד מהר את השפה או לשתוק. ההמשך היה המפגש עם המגוון הקולינרי היפני שלא בדיוק הסתדר עם האוכל הפולני שהאכילו אותי כל שנים. ומשם הגעתי לשלל המנהגים המקומיים ביניהם העובדה המרתקת שהנוצרים שבחברי הקהילה התפללו במיסת חג המולד וכמה ימים לאחר מכן חגגו את ראש השנה היפני ב 1 לינואר לפי מיטב מסורת השינטו . . .
אז מה זה בדיוק ה"נתינה ללא תמורה" הזה?! עשרות פעמים ביקשתי שיסבירו לי את הרקע מאחורי המטלות שהטילו עלי. הם אף פעם לא הסכימו וזה השאיר אותי מתוסכל מאד. גם לאחר שנפרדתי מהם לשלום, גם לאחר שחזרתי ארצה להמשך החיים כאן, לא הבנתי למה התיחסו אלי כך ולא אחרת.
היו צריכות לחלוף שנים נוספות, היה צריך להיוולד לי ילד עם פגיעה מוחית כדי שאבין. עם הזמן שעבר נפלו עוד ועוד אסימונים. נחתו עוד ועוד תובנות. לא אלאה אתכם כרגע בעוד פרטים. אמשיך בשמחה בהתאם לתגובות.
אביים רון כרמל
למדתי שיאצו ב 1990. תמיד נמשכתי לטיפולי מגע. במסגרת עיסקת יצוא של שמנים אתריים פגשתי את חיים שלוס, מי שהביא את הארומתרפיה לארץ. המפגש הוליד את לימודי הארומתרפיה המסורתית שלי אצל חיים. לפני כמה שנים הר