בשבוע שעבר סיירנו במסגרת קורס מורי הדרך שבו אני לומדת במצדה, אותו הר שיש לו חתיכת היסטוריה של למעלה מאלפיים שנה.

ועל איזו היסטוריה אנחנו מדברים? ראשיתו של ההר בתקופה החשמונאית, מאה 2 לפנה"ס, כחלק ממספר מצודות שבנו במקומות אסטרטגיים. אח"כ הורדוס שיפץ ובנה שם ארמונות ובתי נופש, ולא רע בחר, בהתחשב בנוף המרהיב שנשקף מלמעלה... בתקופת חורבן הבית השני מורדים מצאו שם מקלט מידי הרומאים, שלא נחו ולא שקטו, עד שכבשו את מעוז היהודים האחרון במצדה בשנת 74 לספירה. בהמשך התגוררו שם נזירים ביזנטיים במאה 5 ואז שקע ההר בתרדמת ארוכה, עד לימינו, כשהמקום נחפר וסיפורו הארוך נחשף.

ומה יש בהר הזה שמצית את דמיוננו ולי אישית גרם לחשוב לא מעט על הדברים המסקרנים שהתרחשו שם?

אולי סיפורו של המלך הורדוס, "הבנאי הגדול", אותו מלך שנוי במחלוקת שאיש לא אהב וקרוב לוודאי שאף הוא שנא את עצמו כיוון שהרג את בני משפחתו ומת גלמוד וחולה, אך הצליח לבנות על פסגת ההר ארמונות מפוארים, בית מרחץ ואפילו בריכת שחייה! הוא הצליח להסיט נחלים ומי גשמים דרך אמת מים ל-8 בורות, שיכלו לספק מים לאלף איש, במשך 3 שנים ברציפות!

ואולי, דווקא סיפורם מעורר התהיות של אותם מורדים- היום טוענים שאלו הסיקריים, פלג קיצוני ביותר שפרש מי"ם לפני המרד הגדול- שבחרו להתאבד בצורה המונית, רק כדי לא ליפול כשבויים בידי הרומאים? אנו בחיינו המודרניים מתקשים להבין דילמות כאלה ולמה נוכל להשוות זאת כדי להבין? אולי למצב שבו חלילה נצטרך לבחור בין חיים בנכות או בצל מחלה קשה ובין התאבדות? ובכל זאת, החלטה כזו לא תדרוש מאיתנו להחליט על גורל בני משפחתנו- שהרי הם על ההר, הרגו את ילדיהם ואת נשותיהם, הרגו זה את זה, והאחרון נפל על חרבו בהגרלה אכזרית וקשה.

ולכן, עדיין, לא נוכל להבין או לתפוס את הבחירה הזו, כי בני אדם בכלל ויהודים בפרט, תמיד יעדיפו לשרוד ולבחור בחיים, במקום שיש בו ניצוץ תקווה.

ואין סוף לסיפורים שם על ההר: בבית הכנסת נמצא חדר גניזה ובו קטעי מגילות שנשתמרו הודות לאקלים היבש, וביניהן "ספר עולות השבת" האופייני דווקא לכת האיסיים שישבה בקומראן (אולי הם ברחו לכאן והצטרפו למורדים?) וגם את "חזון העצמות היבשות" מספר יחזקאל, שדווקא מספר על גאולת עם ישראל ועל תחיית המתים- בניגוד גמור לצעד הקיצוני והסופי שעשו המורדים שם על פסגת ההר. האם האמינו שבצעד זה יביאו את הגאולה ויום יבוא ויחזרו לחיים? השאלות רבות מהתשובות.

זהו. רציתי לשתף אתכם בחוויה שלי וכך אעשה גם בסיורים הבאים שלנו ברחבי הארץ, בשנה החדשה הבאה עלינו לטובה.

להתראות בסיור הבא!