נכון, לא גיליתי את אמריקה רבים כבר אמרו לפניי שדרך המוסיקה אנחנו יכולים להתבטא בצורה לא וורבלית וכך להקל על ילדים\ מבוגרים שמתקשים להביע את עצמם, להתעצם ולפרוץ דרך בחברה ובחיים בכלל. אני גם לא מתיימרת להיות מומחית בתחום, אז נא התייחסו לדבריי בהתאם.

אני יכולה רק להעיד שלאור הניסיון שלי בסדנאות תופים שקיימתי, בימי הולדת ובמעגלי מתופפים, גיליתי שזה אכן עובד ולא רק בתיאוריה! 

נתחיל מדוגמה עצמית: תמיד אהבתי לשיר אבל התביישתי. הייתי ילדה מופנמת (כן, כן) והדרך שלי לעמוד מאחורי התוף כדי שהוא "יספוג את הביקורת" ואני לא אחשף, הייתה דרך מתבקשת עבורי, כמי שאוהבת מוסיקה ו"חייבת" לעסוק בזה. כיום אחרי שנים של נגינה ותיפוף, התחלתי גם לשיר. ממש, בלהקה! (התחלתי לעשות עוד הרבה דברים שלא חשבתי שאעז אי פעם, אבל זה כבר לפוסט אחר)

ולדוגמאות אחרות: ילדים שחגגו איתי יום הולדת, תתפלאו לשמוע, לא תמיד היו הילדים הכי מקובלים ומוחצנים בכתה. דווקא כמה שתקנים וביישנים גדולים נדלקו על התוף הגדול שאיפשר להם להיות לכמה שעות הילד ש"קובע את הקצב" ומחליט מי ינגן, מה ומתי (תחשבו איזה כיף גם למבוגרים שלא עושים את זה בד"כ להתנסות בדבר כזה) והורים סיפרו לי בהשתאות בסופו של האירוע שלא ראו את ילדם משתף פעולה בצורה כה רבה בשום אירוע אחר. איזה סיפוק נפלא בעבורם ובעבורי!

והילדים? פשוט נמשכים בחבלי קסם לכלי ההקשה ומתגנבים למעגל, תופסים כלי ופשוט זורמים עם הקצב, ללא כל עידוד מצידי. קטנים, גדולים, שקטים ועדינים, מוחצנים ו"מקובלים".

אז אם הילד שלכם מבקש ללמוד לנגן על כלי, תעודדו את זה ואם לא המוסיקה מושכת אותו אלא סוג אחר של אמנות- אל תבטלו את זה אף פעם ותעדיפו חוג אנגלית או מחשבים- אין לכם מושג כמה זה יעזור לו  להתקדם ולהתמודד בעתיד עם קשיים  ואף פעם אי אפשר לדעת לאן זה יגיע בסוף אולי התשוקה והתחביב יהפכו בסופו של דבר לעיסוק ופרנסה (כמו אצלי).

אה, ועוד דבר אחד. תפרגנו גם לעצמכם. תפנו זמן ותשתתפו בסדנת תופים או במעגל מתופפים בטבע. אולי יום הולדת 40? מה יכול להיות, אולי עוד תיהנו מזה בסוף