תסכימו איתי שהמצב האידיאלי הוא שאתם רואים מישהו/י שמוצאים חן בעיניכם וקיים אדם נוסף במרחב שלכם שמכיר את שניכם, למשל בחתונה, שיכול לערוך את ההכרות ביניכם, זה מרחב נוח מבחינה רגשית שמעלה סבירות לשיח נינוח שיכול לקדם אתכם לשלב הבא, הדייט. אך קורה לא מעט פעמים שאין אדם בסביבה שמכיר את שני הצדדים. אתם רואים משהו/י שנראים לכם אך אין מי שיעשה את החיבור בניכם. אתם חושבים וחושבים מתי יהיה הרגע הנכון? איך מייצרים אומץ? ומה הסיכוי לקבל סרוב? מגיל מאוד מוקדם לימדו אותנו לא לדבר עם זרים, ולכן אצל רבים עצם הצעד גורם לשיתוק. אגב, לא מעט נשים יסרבו לגבר זר שפונה אליהם בלי קשר להתאמתו רק כיוון שראשן מתוכנת כך שמגיל קטן חונכו שאסור לדבר עם זר. רבות נחקר ונאמר על אמונות שמקדמות אותנו בחיים מול אלה שמכשילות. על האיסור אין לדבר עם זר, זה אפילו מסוכן, אני מניחה שתסכימו איתי שרצוי שנאמין אם אנחנו ילדים. מה דעתכם לקבוע כלל חדש ולהכניסו כמו מנטרה למח? וכך לשנות את האמונה שנמצאת שם זמן רב? "אסור לדבר עם זרים, כלל חשוב לילדים אך חסר משמעות ואפילו יוצר מכשול בעולם המבוגרים?" מנטרה היא משפט קצר שכדאי לומר אותו מספר פעמים ביום, עד שהמח שלנו יתחיל להאמין בו וגם אנחנו הרי יש כל כך הרבה שטויות שאנחנו אומרים לעצמנו ומאמינים ואז מסתבר שטעינו, אז למה לא לקחת משהו שיקדם ויהיה חיובי? אז יצרתם לעצמכם מנטרה, אפילו הקפדתם לומר אותה לעצמכם כמה פעמים ביום למשך תקופה ארוכה. ובכל זאת איך עושים את זה? איך נגשים ומדברים עם מי שלא מכירים? על כך בפוסט הבא... ויקי שלום זלוסקי מאמנת מומחית למציאת זוגיות מאמנת של אתר להכרויות לאקדמים אלפא עובדת סוציאלית www.coach4love.co.il