"אני צריך שתעזרי לי לקבל החלטה. אני ממש מבולבל ולא מצליח לצאת מהלופ הזה. לחזור לגלית אפילו שאני זוכר שזה היה קשר רע ורבנו המון, או להישאר עם דנה הבחורה החמודה שאני איתה עכשיו שהיא באמת מותק, אבל אני לא יודע אם זה זה, או אולי אני בכלל לא בנוי לדבר הזה שקוראים לו זוגיות אם אני עם דנה ובקשר עם גלית".

"איזה קשר יש לך עכשיו עם גלית?" שאלתי.

"גלית שוכרת דירה ברחוב שלי, כך שיוצא לנו להיפגש לא מעט, ואנחנו מתכתבים גם בווטסאפ."

"אז לא ממש נפרדתם"

"נפרדנו לפני שנה, יש לה כבר חבר ולי יש חברה. אבל כן לשאלתך אנחנו בווטסאפ, לא הרבה, פעם בשבוע בערך"

"אז עכשיו אתה בדילמה אם להישאר עם דנה, שהיא חמודה, מותק אבל בנינו הלב שלך לא ממש אצלה. או לחזור לגלית שאיתה כמעט התחתנת עד שהחליטה שנמאס לה לריב איתך ובסוף עזבה אותך או שאולי זוגיות זה לא בשבילך".

"ומה עוזר לך בדרך כלל לקבל החלטות?

"אני אף פעם לא מצליח לקבל החלטה, אני צריך שיאמרו לי מה הדבר הנכון, קשה לי לקבל החלטה".

מי לא יכול להזדהות עם הסיטואציה? הרי כולנו נתקלים בה אין סוף פעמים בכל תחומי החיים, הצורך לקבל החלטה וללכת עליה עד הסוף.

לרובנו קל יותר לשחרר מעצמינו את האחריות של קבלת ההחלטה ואנחנו מעדיפים שמישהו יגיד לנו מה הדבר הנכון לעשות. אבל האם המישהו/י הזה יודעים באמת מה הדבר הנכון עבורינו?
ומה זה אומר עלינו שאנחנו לא מוכנים לקבל החלטות על חיינו?
עד מתי נמשיך להישאר במקום הנוח הזה של לא להחליט?

וכשמקבלים החלטה, האם אנחנו הולכים איתה עד הסוף?
מה חוסם אותנו ומעכב? מה יכול לקדם? 
האם אנחנו מוכנים לעשות לא מעט צעדים לא נוחים בלשון המעטה. 
לוותר על האיזור הנוח ולוותר בכאב על אופציה ב שהחלטנו שאינה מתאימה.

אני מזמינה אתכם כבר עכשיו 
 לבחור את הדבר הנכון עבורכם. 
 לדעת שאם שקלתם את כל האפשרויות בעד ונגד רווח מול הפסד וקיבלתם החלטה אז כנראה היא ההחלטה הנכונה.
 ברגע שהחלטתם ללכת עם ההחלטה עד הסוף.
 לשים בצד את מה היה קורה אילו..., שרק יעכב אתכם ולהתמקד בבחירה.
 להיזכר בארגז הכלים שלכם, ביכולות שלכם שעזרו לכם להשיג מטרות החיים ולעשות בהם שימוש זה הזמן.הכנס טקסט כאן