המשפט "אני לא מבטיחה לך כלום" מעורר אצל הצופים סלידה. מה היא בכלל מבקשת ממנו, לא מכירים כבר דרישות. גם בי עלו לא מעט מחשבות כאלה ברגע הראשון, אך לצד הביקורת עלו בי גם דברים נוספים.

הדר שמה גבול, היא אמרה מה לא מתאים לה, לעומת נשים רבות אחרות שהיו שותקות ומחכות שהוא יבין, לא מביאות את עצמן, והיו לא מעט כאלה שהגיבו כך בכמה קבוצות שהעלאתי את הנושא.

לשים גבול זה לא קל במיוחד שיש מישהו שמוצא חן. לצד הגבול שמעתי משהו נוסף, משפטים ששמעתי את עצמי אומרת לעצמי שרק הכרתי את יתיר.

אני זוכרת חודש אחרי שהכרנו יתיר טס לשבוע סקי עם חברים ומשם לפראג לעוד שלושה ימים לחגיגות יום הולדת. כל חוסר הביטחון בעצמי הוצף. בזכות האימון שעברתי בעצמי למדתי לסמוך על עצמי יותר, לדבר על הפחדים להבין שהם מעוררים בי דברים שקשורים בי. ולמדתי לעשות אחרת. להביא את עצמי את הפחדים שלי לצד גבולות של מה שחשוב לי.
אני מקווה שדניס והדר שהגיעו לתוכנית כדי לעשות תהליך יעשו תהליך משמעותי. גם דניס יתבונן בסדרי העדיפויות, שחיים בזוג יש גם ויתורים.

ניר והגר
נראה שהגר מרגישה יותר נוח, לאט לאט היא מורידה חסמים ומאפשרת לעצמה להביא את האני הפנימי שלה למרחב. ניר רץ בקצב דיי מסחרר, מצד אחד זה מאפשר קירבה אבל, אם לא יעשה עצירה, קצת לנשום ההתנהלות שלו עשויה ליצור תחושת נידיות שתרחיק את הגר.
מור ומאור

אחת המתנות של התוכנית היא שצופים מבינים שחשיפה מקרבת. ראינו את מה שקרה אחרי שמאור חשף את סיפור מות אביו, השיח עבר לרמה אחרת, יותר רגשית. מור יכלה להתחבר לראות אותו. מתנה נוספת היא התמודדות מול תכונות שהן ההפך המוחלט. מור וורבלית מאור שתיקות. יהיה מעניין לראות איך הם ילמדו להכיל את השוני לאורך התוכנית.

זוגיות מתפתחת בריקוד לפעמים הוא קצת עקום, אחד הצדדים הולך כמה צעדים אחורה שאחד קדימה.
מעניין אילו התפתחויות ימשיכו שנוכל ללמוד מהם