לא החלטתי על שם הסיכום שלי לפרקים האלה :) אז נזרום:

עינת ולירון –

כדי לקדם את הקשר הם קיבלו משימה לשתף בעבר/הווה אבל לא קיבלו הדרכה איך לעשות את זה. כך שנוצרה שיחה אינפורמטיבית שלא רק שלא אפשרה חיבור אלא אפילו יצרה ריחוק מצד עינת.

זה קורה ללא מעט גברים, בשיחה מעבירים אינפורמציה. או נותנים עצות. מיומנות השיח הרגשי היא מיומנות נרכשת. אני מלמדת אותה לא מעט גברים בקליניקה.

היכולת לדבר רגש, להקשיב. כשהיא מדברת רגש

למשל:

"אני מפחדת" – שיח ששומר על ריחוק יאמר כתגובה "אני מבין". שיח שיצור קרבה יעצור, ייתן יד/מבט ייתן מסר במילים או בדרך אחרת של אני כאן. יתייחס לרגש. אילו מסרים בתקשורת שמיצרים קרבה.

שני ודני-

גם כאן עצירת השיח הרגשי היתה לא נכונה והפעם מצד שני. דני שיתף שהשיר נגע בו. ויש זמרים שיודעים לגעת במקומות עמוקים. ואילו שני שאלה בתגובה האם ההחלטה להגיע לחתונמי היה טובה והאם הוא מצליח ללמוד ממנה.

אין לי ביקורת לשני, היא עושה דרך, רק שהחרדות שלה מנהלות אותה.

השינוי קורה שהיא מראה פגיעות, אז מעטפת המושלמות יורדת קצת ונוצרת קרבה.

ניצן ומנו-

גם אתם הרגשתם שמנו נפתח קצת יותר הפעם, שיתף על הילדות שלו, החיבור שלו לשיר של אריק איינשטיין זה יצר קרבה ובכל זאת הם תקועים מה קרה?

זוכרים שהסברתי גם בסיכומים כאן וגם באחת מתוכניות הרדיו שלי על שפות האהבה.

כשמדברים בשפות שונות יש תקיעויות.

מנו מדבר בשפת המגע – הוא אוהב לגעת, לחבק. ואילו ניצן מדברת בשפת המילים שמאפיין אותה תקשורת עם רגש עמוק.

כשניצן תקבל כלים איך לגעת בחום בחיבוקים במנו (היא מבינה שזו השפה היא עושה צעדים רק שחשוב ללמד אותה איך) ומנו יקבל כלים איך לדבר בתקשורת רגשית עמוקה (הוא חוזר ואומר אני לא טוב בלשים מילים על מה שאני מרגיש) התקיעות לדעתי תתפוגג.

קרין ואיתמר

קרין – מרגישה דחויה –נעלבת- מתרחקת-לא משתפת מה מרגישה- ובפנים ממש בוערת.

איתמר -חרדת ביצוע לא מתאהב – נלחץ- דורש ספייס – מתרחק – מנסה ליצור קרבה בצחוקים.

למה זה קורה?

קרין טובה בהכל, מושלמת. עסוקה בלהראות מושלמת ומפחדת פחד מוות להיפגע, חושת להיות בלא נודע. אז היא לא מראה פגיעות, היא לא נשענת מצד שני חוששת לשים גבולות, שאולי לא יתקבלו בברכה וזה הפספוס הגדול.

ברגע שהא תלמד לאהוב אותה גם בחוסר המושלמות אני בטוחה שיהיה לה טוב באמת.

איתמר – לחץ לא עושה לאף אחד טוב. ראינו את זה אצל דני ואנחנו רואים גם אצלו. אצל הרבה אנשים (בעיקר גברים אבל לא רק) שמתחיל סטרס/שיא ריגוש יש צורך בספייס. זה ענין טבעי שחשוב להכיל כדי לאפשר קרבה.

שי והדס

אין ספק שדיאטת המגע שחררה משהו.

גברים אהובים מגע לא בהכרח יקרב. לפעמים דווקא להימנע קצת ממנו מאפשר קרבה גדולה אפילו יותר. ברגע שנשים חוות ביטחון וחופש קל להן יותר להתקרב.

מעיין ועומרי

מעבר הדירה עשה טוב לקשר, עדיין לא נעשתה עם מעיין עבודה על החרדות, על יכולת הנפרדות, על בניית הערך אני מקווה שתקבל כלים בנושא על מנת לגדול לפחד קצת פחות.

מה דעתכם/ן?