כשאומרים לי: "אתה לא יכול, אתה קטן מידי".  "אל תטפס על הסולם הזה, זה מסוכן" . "אענה על שאלתך כשתגדל".  "תיזהר אל תרים כוס לכיור, זה לגדולים".  "אתה רוצה מה?? לחתוך סלט? סכין זה למבוגרים".    

משפטים כאלה עוצרים את התעוזה והיוזמה שלי. אני רוצה להיות אמיץ, לנסות, לטעות, ללמוד ולצמוח. אולי אתכם זה מלחיץ ולכן אתם לא מאפשרים לי, למרות שאני כבר כן בשל לכך.

זה מרפה את ידי.

רוצה אני שתזרעו בי אומץ.  אומץ לנסות, לטעות ולנסות שוב. שהרי אין טעויות יש התנסויות.

רוצה לדעת, שעל כל שאלה שאשאל, תחפשו תשובה שתתאים לגילי וכן תענו לי עליה.

 כל משימה שאבקש להתנסות בה, תאפשרו בהתאמה.

 כל מכשול שאתקל בו, אוכל לדבר עליו, אתכם.

שתמיד אראה בכם כתובת.

אני רוצה לדעת שאתם סומכים עלי ויודעים שאני מסוגל. יש לי את הדרך והקצב שלי. בבקשה אל תעצרו אותי, תנו לי עוד דחיפה אחת קדימה. תאמינו בי, בכישוריי, ביכולותיי. אני יכול!

אמרו לי: "קדימה תנסה. אני אהיה פה ואתפוס אותך אם תיפול. אך לא אוביל אותך עם היד ולא אעצור אותך. רק אהיה, ממש כאן, להשגיח כשצריך, לעודד ולתמוך".