החשיבות של התקשורת שלנו עם עצמנו ועם הסביבה לבריאותנו – ומה ניתן לעשות?

מבוא:

"היגיינה טבעית" הינה גישה או תפיסה מדעית להבנת המרכיבים שבונים את הבריאות ומונעים מחלות. באמצעות גישה זו  ניתן לטפל בכל סוגי בעיות הבריאות והמחלות הפנימיות, משפעת ועד לסרטן, בהסתמך על כוחות הריפוי הטבעיים בלבד שטבועים בגוף האדם. במאמרי הקודמים התמקדתי במרכיבים הפיזיים, ביוכימיים תזונתיים התורמים לבריאות ובונים אותה. ספרים רבים נכתבו על ידי רופאי ההיגיינה הטבעית על הקשר בין מרכיבים אלה לבריאות והחשיבות הקריטית שלהם להיווצרותה ושמירתה. יחד עם זאת לדעתי חשיבותו של הגורם הנפשי בתרומה להגעה לבריאות אופטימלית לא הודגשה מספיק בספרים אלה. יותר מכך, הכלים שהוצעו כתורמים לשמירה על איזון נפשי היו הכלים הידועים והלעוסים כגון פעילות גופנית, מדיטציה ויוגה שחשיבותם אינה מוטלת בספק, אלא שאני מצאתי במשך השנים שהם לכשעצמם אינם מספיקים ואינם העיקר. ניסיוני האישי, חיפושי ומחקרי הובילו אותי למסקנה שבריאותנו הנפשית שמושפעת מיחסינו עם עצמנו ועם הסביבה שלנו וגם מוזנת מהם נובעת מרבדים עמוקים יותר של ההוויה והנפש שבהם הגישות הרגילות אינן נוגעות. על עצמי חזיתי ששימוש בטכניקות הרגילות לא מעניק לי את היכולת לחיות חיים רגועים, שלווים והרמוניים עם עצמי ועם הסובבים אותי. תופעה זו חזרה גם בקרב מטופלי. בחיפושי הגעתי לגישת "התקשורת המקרבת", שבה אדון בהמשך, גישה המעניקה כלים ייחודיים וחדשניים לחיים בהרמוניה עם עצמנו ועם הסובבים אותנו ובהכרח משפיעה באופן דרמטי על בריאותנו הנפשית והכללית.

במאמר זה אני רוצה להדגיש את הקשר בין המצב הרגשי נפשי לבריאות או חלילה להיווצרות מחלה. כמו כן אציע כאן גישה חדשנית ומהפכנית ליצירת שלום פנימי וחיצוני והגעה להרמוניה עם עצמנו ועם האחרים דבר שיתרום לבריאותנו הנפשית והפיזית.

הגורם הנפשי – חלק משמעותי בהיגיינה הטבעית ושחקן ראשי בבריאות שלנו

במהלך 200 השנים בהם רופאי ההיגיינה הטבעית חוקרים את חוקי הבריאות ומלמדים את הגישה מצאנו שהתנאים לשמירה על בריאות טובה ולהחלמה מכל מחלה הינם שימוש אופטימלי ומאוזן בכל חומרי החיים החיוניים. על כן גישת ההיגיינה הטבעית מתייחסת לכל חומרי החיים החיוניים והשימוש הנכון בהם: מים, מזון מתאים, חמצן, שמש, מנוחה- פעילות, שינה, תנועה, טמפרטורה אופטימלית, ניקיון פנימי של תאי הגוף, שימוש בחומרי ניקוי, רחצה  וקוסמטיקה, חיי רגש - כלומר יחסינו עם עצמנו ועם אחרים, חיי  חברה ומשפחה ומרכיבים נוספים ומדגישה את תרומתם לבריאות ולחולי. ניסיוני על מטופלי מראה ששימוש אופטימלי לגוף האדם בכל חומרי החיים החיוניים יקדם את בריאותנו ללא הכר.

במאמרי הקודמים הדגשתי בפירוט רב את החשיבות של המרכיבים הפיזיים, ביוכימיים תזונתיים וניקיון נוזלי הגוף כתנאי בלעדי לשיפור הבריאות ומיגור בעיות בריאות קלות כקשות. החשיבות של הגורם הנפשי בהיווצרות מחלות ובתרומה שלו ולהשבת הבריאות לא נידונה עד כה.

מחקרים רבים מצביעים על הקשר שבין גוף לנפש או בין רגשות "שליליים" ו "חיוביים" לבין פרופיל הורמונאלי ובריאותי. רגשות כמו שמחה, שלווה, שלמות פנימית, תקווה, אושר, אסירות תודה, אהבה גורמים להפרשה של הורמונים וחומרים אחרים שמשפיעים בצורה חיובית על חיזוק מערכת החיסון שלנו ועל יכולתנו להתגבר על זיהומים, תאים טרום-סרטניים ומפגעים אחרים. לעומת זאת רגשות של עצב, כעס, פחד, חוסר תקווה, יאוש, חוסר אונים, דיכדוך, דיכאון, תסכול, עוינות, ניכור, פסימיות, בדידות, עלבון, חוסר שקט, מתח-סטרס ועוד גורמים להפרשת חומרים שתורמים להחלשת המערכת החיסונית ולהיווצרות מחלות. אינני רוצה להתמקד כאן במחקרים או בהוכחות של הטענות האלה שנדמה לי שלרובנו ברור על גופנו שהן נכונות (לזאת אקדיש מאמר נוסף).

שינויים במבנה החברתי והשפעתם על בריאותנו הנפשית

בבואנו לבחון את המין האנושי בימינו איננו יכולים להתעלם מהעובדה הבולטת שאלימות, מלחמות, פחד, פערים חברתיים וכלכליים, דאגות ומלחמת קיום, מתח ותחרותיות יחד עם רגשות של אחריות כבדה ואשמה על אי קיומה באופן קבוע הם מאפיינים דומיננטיים בחיי כולנו כמעט. במאות השנים האחרונות חלו שינויים דרמטיים במנה החברתי בעולם המערבי. המהפיכה התעשייתית גרמה להתפרקות של המבנה החברתי המסורתי של חיים במשפחות מורחבות המעניקות תמיכה חברתית ורגשית נרחבת. המוביליות החברתית והכלכלית גרמה להתנתקות של משפחות מהמשפחה המורחבת ומעבר שלהם לערים הגדולות בעקבות מקום העבודה והקריירה המקצועית. האדם המערבי חווה את העלייה ברמת ההכנסה והבעלות על רכוש כעלייה ברמת החיים ואולי גם באיכות החיים. אין ספק שאורח החיים החדש חשף את האדם לאפשרויות רבות וטכנולוגיות חדשות, אך ספק גדול האם הוא הפך אותו למאושר יותר.

אורח החיים של ניתוק מהסביבה הטבעית שלנו, הטבע ברוב הדרו ותחושת המרחב והחופש שהו מעניק ומעבר לבתים ובניני אבן גבוהים שבהם הדיירים שגרים קיר לקיר אינם מכירים אחד את השני הוליד תחושות זרות וניכור. אנחנו עסוקים יותר מידי זמן בחיינו במלחמת קיום ושמירה על מעמדנו. שמירה על רמת החיים שקבענו, מתוך מחשבה סמויה שהיא בלבד תוביל להגשמת שאיפותינו וחלומותינו, הפכה ליעד המרכזי שלנו. אין ספק שתחושות ההישיג, היצירתיות וההגשמה העצמית חשובים אבל יחד איתם במעין עסקת חבילה אנחנו מוצאים את עצמנו יותר תחרותיים, יותר נאבקים באחרים, יותר מבודדים ומנוכרים לרגשות של הזולת ויותר ממוקדים בתועלת שתצמח לנו מכל פעולה שלנו לרוב על חשבון נפילתם וכישלונם של האחרים.

למעשה החברה המודרנית יצרה מבנה חברתי שמדגיש את המפריד והמבדיל ואת התחרותיות וההישגיות בדרך כלל על חשבון האחר. היא מעריצה את המנצח, המגיע למקום הראשון וזה שהיגיע למקום השני נשכח מלב כל. פחות חשובה הדרך, הכיצד, חשיבות מכרעת ניתנת להגעה למטרה. לרוב, התחושה השלטת היא שכל האמצעים כשרים כדי להשיג את מטרותינו. כל מניפולציה לגיטימית בדרך להשגת שאיפותינו והצרכים שלנו (תוכניות הטלוויזיה "הישרדות" ו – "האח הגדול" רק מבטאים בצורה ברורה את הלך הרוחות הזה ואופן החשיבה והפעולה הזה בהווי החיים שלנו). הוויה בסיסית זו של תחרות, דורסנות וניכור יצרה שפת תקשורת בין אישית שמבטאת את הנורמות החדשות. שפה זו מבטאת מערכת יחסים כוחנית ובלתי מתחשבת שיוצרת ריחוק, ניכור והתנתקות. רגשות של עצב, כעס, פחד, חוסר תקווה, יאוש, חוסר אונים, דיכאון, דיכדוך, תסכול, עוינות, ניכור, פסימיות, בדידות, עלבון, חוסר שקט, מתח מתמיד-סטרס הם תוצר לוואי וכמעט בלתי נמנע של מערכות היחסים הרגילות שנוצרו בחברה המערבית. התוצאה בחיינו עגומה וטראגית ובאי לידי ביטוי בהתפתחות של מחלות נפש מובהקות וגם מאות מחלות אחרות שתרומת המרכיב הנפשי להיווצרותן ולהמשכיותן איננה מוטלת בספק.

אם הנחת המוצא שלנו היא שאנחנו שואפים לחיות בהוויה שבה הרגשות שתורמים לבריאותנו שולטים בחיינו - שמחה, שלווה, שלמות פנימית, תקווה, אושר, אסירות תודה, אהבה ועוד הרי שעלינו לחפש את הדרך להגשים זאת ולדבוק בה, אחרת מה הטעם לחיינו? אם חיים איכותיים נמדדים במידת השמחה, השלווה והאושר שלנו מה שווים החיים בהיעדרם? אם בריאותנו תלויה במידה משמעותית במצבנו הנפשי, קרי במידת האושר שלנו, שאיננה תלויה בהכרח בכמות הכסף והנכסים שצברנו בחיינו (מנכ"ל בנק הפועלים הרוויח בחודש סכום שאנשים אינם מרוויחים במספר שנים ומת מיד עם פרישתו) האם לא כדאי לחקור, להבין וללמוד מה יוביל אותנו אל תחושות האושר וההרמוניה הנכספים?

כאמור, לנורמות החדשות ולאופן החשיבה החדש שמהן נגזרים אופן פעולה מסוים ושפה חדשה יש השלכות שליליות על איכות החיים שלנו.

כדאי לדעת שהנורמות החדשות כמו אופני הפעולה והשפה החדשים מנוגדים למהות היסודית שלנו, מנוגדים לטבע של האדם שמטבעו שואף להתחבר לזולתו, להבינו, להשתתף ברגשותיו, בשמחתו ובצערו, לגלות אמפתיה, לשתף פעולה ולתת לחברו במקום שהוא זקוק לו. יותר מכך, מסתבר שכאשר צרכים בסיסיים אלה של הנפש, אחווה, חברות אמת, עזרה, נתינה אמיתית, מסופקים התגמול הנפשי לנותן הוא עצום. בדרך אילוסטרטיבית אנחנו בנויים מרבדים שונים. יש את הרובד הפנימי יותר, העמוק יותר שבו חבויות הכמיהות הטבעיות שלנו, הרגשות והצרכים שלנו ויש את הרובד החיצוני - ההתנהגות הנרכשת, האוטומטית, הבלתי מודעת. מצד אחד מה שטבעי לנו ומצד שני יש את ההרגלים החברתיים. שימוש בתקשורת מקרבת מוביל לשינוי ההרגלים שנרכשו והתחברות למהות הפנימית, האנושית, הטבעית והאוניברסלית שלנו.

מה היא תקשורת מקרבת ומה ייחודה בהשוואה לגישות פסיכולוגיות

גישת התקשורת המקרבת היא גישה חדשנית ומהפכנית. מדובר על כלי ליצירת איזון רגשי ויצירת חיים בהרמוניה עם עצמנו, עם האני הפנימי שלנו ועם הסביבה שלנו. בהיותה כזאת יש לה את הפוטנציאל לשפר את בריאותנו הנפשית והפיזית כללית כאחד וליצור לנו איכות חיים טובה יותר. בהקשר לריפוי ממחלות קלות כקשות אני מוצא שכלי זה חשוב מעין כמותו להחלמה כיוון שבכל חולי יש מרכיב נפשי שמתיישב על המרכיב הפיזי ומוביל להעצמתו. ניטרולו של גורם קריטי זה באמצעות גישת התקשורת המקרבת הוא תהליך מופלא ואפשרי גם אם לא קל ודורש תרגול.

הגישות הפסיכולוגיות הרגילות מנסות מזהות בעיה של תקיעות או חוסר תפקוד "נורמלי" ומנסות לחקור את המקורות והסיבות להיווצרותן באמצעות ניתוח אירועים מהעבר הרחוק והקרוב והשפעתם על הנפש. ההנחה היא שהעלאת הנושאים וחשיפתם יחד עם הסתכלות חדשה עליהם יכולה לשנות את השפעתם על התחושות ועל ההתנהגות שלנו בהווה.

אינני פוסל לחלוטין את אופן העבודה המסורתי רק שפגשתי מטופלים רבים שאופן העבודה הזה לא היה מספיק יעיל עבורם והם זנחו אותו במוקדם או במאוחר. ניתן לטעון כמובן שהכישלון של אלה נובע מחוסר התמדה בטיפול, אבל גישות שיותר מידי פעמים מובילות לכישלון מוטב שיבחנו מחדש. הפסיכולוג ד"ר מרשל רוזנברג שחווה מצידו אותו כישלון כמטפל לא נשאר תקוע בעמדתו שהמטופל לא בסדר ובחן לעומק את הסוגיה של נפש האדם. בחיפושיו ומחקריו לאורך השנים הגיע למסקנות חדשות-ישנות ותבע מערכת מושגים חדשה, שלימים תקרא – תקשורת לא אלימה או תקשורת מקרבת – שמסבירה את ההתרחשויות הפנימיות שבנפש האדם שמניעות אותו לפעולה ואף יוצרות אצלו תחושות שונות ומגוונות. באמצעות התובנות החדשות ומערכת המושגים החדשה שנבעה ממנה הוכיח ד"ר רוזנברג שניתן אף לשנות את המציאות הבלתי רצויה והכואבת למציאות הרצויה לנו והתורמת לרווחתנו.  

להלן התובנות שאליהן הגיע ד"ר רוזנברג ומהוות הבסיס הקונספטואלי של גישת התקשורת המקרבת.

א. הרגלים מול המהות הפנימית שלנו

החברה המודרנית יצרה מבנה חברתי שמדגיש את המפריד והמבדיל ואת התחרותיות וההישגיות בדרך כלל על חשבון האחר. הוויה בסיסית זו של ריחוק, הסתגרות וניכור יצרה שפת תקשורת בין אישית שמבטאת את הנורמות והערכים החדשים. שפה זו יוצרת ומעצימה התנהגויות של כוחנות, ריחוק, ניכור והתנתקות. אולם למעשה שפה זו מנוגדת למהות היסודית והאוניברסלית של טבע האדם שתכליתה ומהותה הינן ניסיון להבין את האחר, לשתף פעולה, לאגד כוחות ולתת לו מהלב. כאשר צרכים בסיסיים אלה של הנפש מסופקים התגמול הנפשי לנותן הוא עצום. כלומר מצד אחד יש את מה שטבעי לנו וממול יש את ההרגלים החברתיים שמקבעים אותנו בהתנהגות הסטנדרטית, הנורמטיבית והמקובלת.

שימוש בתקשורת מקרבת בא לידי ביטוי ונעשה באמצעות שינוי ההרגלים שנרכשו והתחברות למהות האנושית הטבעית והאוניברסלית שלנו.

ב. התייחסות לרגשות וצרכים של הזולת

שפת התקשורת המקרבת מציעה להתייחס לרגשותיו ולצרכיו של האדם ולאו דווקא למה שהוא אומר בקול רם ומשתלט על השמיעה שלנו. התייחסות להתרחשויות הפנימיות, למניעים האמיתיים למחשבות ולשיפוטים במקום למחשבות ולשיפוטים שמשמיע האחר יוצרת אפשרות להבנה והתקרבות. בתקשורת מסוג זה יש הקשבה והבעה הדדיים לרגשות ולצרכים שמבוטאים באופן מדויק ויש הבנה קבלה והכרה של / ב רגשותיו וצרכיו הלגיטימיים של האחר. הכרה זו מבוטאת בתהליך מכוון ומובנה אם כי זורם ואמיתי של אמפטיה. הגישה מדברת על רמת מודעות, התכוננות וחשיבה שמובילים ליכולת להבין טוב יותר את הזולת, גם אם לא בהכרח לקבל את דבריו, ולתת להם מקום ובכך לגרום גם לאחר לנהוג כלפינו באותו האופן.

ג. הגברת הסיכוי להתגשמות צרכינו

לכל בני האנוש צרכים דומים. כולנו שואפים למילוי צרכינו באופן מלא. שפת התקשורת המקרבת מגדילה את הסיכוי למילוי צרכינו התלויים באחרים לא ממקום של פחד אשמה או בושה, אלא ממקום של רצון לגרום לשני לשמחה, אושר והנאה. ההנחה הבסיסית היא שטבעי לאדם לרצות לשמח את האחרים ולתרום לזולת ולחברה. המהות הבסיסית שלנו היא נתינה מהלב והיא שגורמת לנו לאושר הגדול ביותר. ולכן כשאנחנו מתייחסים לרגשותיו וצרכיו של האחר אנחנו מחברים אותו למהות הבסיסית שלו ומגדילים את סיכויינו למלא גם את צרכינו אנו.

ד. עימותים נוצרים מתוך התעלמות מרגשות וצרכים של הזולת

ויכוחים ועימותים נוצרים כאשר אנשים מבטאים דעות, מחשבות, עמדות, דרישות ושיפוטים על המצב או על האחר. בדרך כלל אלה מנוגדים למה שהאחר חושב. בשפת תקשורת זו האחר, רגשותיו וצרכיו אינם קיימים ואינם נחשבים, מה שחשוב הוא להיות צודק ולהשליט את מחשבותי, רצונותי ומרותי על האחר. ברור שהסיכוי לחיבור, התקרבות והבנה במצב זה הוא אפסי. במצב זה האחד מנסה בצעקות, גערות ובדרך כוחנית להוכיח לאחר שהוא צודק ולהוביל את האחר למלא את צרכיו בהפעילו מניפולציות שונות המבוססות על יצירת רגשות של אשמה, בושה ופחד.

כאשר האחר קולט שרגשותיו וצרכיו לגיטימיים וחשובים עבורי באותה מידה שחשובים לי הצרכים והרגשות שלי חומר הנפץ שמזין עימותים וויכוחים מתמוסס ונעלם. שימוש בחשיבה והתכווננות ושפה אחרים יוצרים מציאות חדשה של הדברות, הבנה, קבלה, התחשבות, התקרבות ואולי גם מילוי צרכים מתוך עמדה של רצון לתת מעצמי ולהסב שמחה לזולת.

לימוד שפת התקשורת המקרבת והפנמתה הם הבסיס למניעת קונפליקטים ולפתרונם בכל הרמות של מערכות היחסים בין בני אדם.

ה. אנחנו אחראים לתגובה שלנו למה שאחרים אומרים 

תקשורת מקרבת מבוססת על ההנחה שרק לנו יש שליטה ואחריות מלאה לסוג התגובה שלנו למה שאחרים אומרים ועושים לנו. אם נבחר לשמוע את מה שהאחר אומר כביקורת, כשיפוט וכהאשמה תגובתנו עלולה להיות התגוננות, האשמה נגדית והתקפה נגדית. אולם אם נבחר לראות את הסמוי מן העין, כלומר את הצרכים והרגשות שמסתתרים מאחורי ההתבטאויות והמעשים שלו נוכל  להגיב בדרך שונה, תקשורתית יותר ומניבה תוצאות אחרות מהרגיל.

ו. שליטה ויחסי מרות

כולנו מנסים כל הזמן לשלוט בתנאים הסביבתיים מתוך רצון לשמור על יציבות ועל בטחון שהדברים קבועים ותחת שליטה. לכאורה שליטה נותנת לנו בטחון ושקט שהדברים עובדים בדרך שלנו ושום דבר יוצא דופן , רע או מפתיע לא יכול לקרות.

למעשה האנרגיה הנפשית המשקעת באופן קבוע בהחזקה ושליטה גוזלת מאיתנו אנרגיית חיים חיונית ולעיתים קרובות גורמת לנו ליחסים עכורים עם אלה שבהם אנחנו רוצים לשלוט, עובדים, תלמידים, ילדים וכן הלאה. בני אדם מעדיפים לשלוט אך אינם אוהבים להיות נשלטים משום שהם מפרשים זאת כהגבלת החופש שלהם, חופש הביטוי היצירה, המחשבה והפעולה.

התקשורת המקרבת מציעה דרך חשיבה ופעולה שונים מהרגיל. במקום לנסות לשלוט באחרים ננסה לבדוק מה הערכים המשותפים שמחברים אותנו כאן ועכשיו. כאשר אנחנו מזכירים לעמיתנו שאנחנו והם נמצאים כאן כדי להשיג את אותן מטרות ובדרך כלל כדי למלא את אותם הצרכים כמו: ללמוד, להתפתח, להינות ביחד, ליצור משהו חדש, להשתכר בכבוד, להרגיש בטחון פיזי, לקבל הוקרה על מעשנו, לתרום לאחרים ולעולם, להשתייך לקבוצה, להגיע להגשמה עצמית, לקבל הערכה, כבוד, אמון, חברות וידידות, העשרה, אתגרים, להגיע להישגים ותוצאות, הצלחה, משמעות וכן הלאה.

אם נצליח לחבר את האנשים לצרכים הבסיסיים שלהם שלמענם הם נמצאים כאן איתנו במערכת היחסים הזו ובאינטרקציה שלנו איתם במקום לתבוע מהם בתקיפות, בכוחנות ועל ידי יחסי מרות לבצע את רצוננו הם יחוו אחווה, שיתוף ורצון עז לתרום מחשיבתם, היצירתיות שלהם ומיכולתם כדי לקדם את המטרות המשותפות ולמלא את הצרכים שלנו ושלהם.

שפת התקשורת המקרבת מעניקה לנו את הכלים ליצור את החיבור הזה בין בני האדם בכל מערכת יחסים.

המשך המאמר בחלק ב