תקציר:  

כבר לפני 800 שנה הבחין הרמב"ם, גדול הרופאים היהודים של הזמן הקדום, בכך שההסתמכות על כוחות הריפוי הטבעי של הגוף הינה מעשה מדעי מבוסס הרבה יותר מטיפול מודרני בתרופות וסמים אחרים.

הרמב"ם כתב והטיף להתרחקות ממאכלים ומהרגלים המזיקים לגוף וטען שלא ניתן להזיק לגוף ולצפות שתרופה כל שהיא תתקן את הנזק. הרמב"ם האמין ביכולתו של הגוף להיות בריא לאורך כל ימיו וטען שרק אנחנו במו ידינו ממיטים עלינו את המחלות השונות. ההיגיינה הטבעית עולה בקנה אחד עם תפיסתו של הרמב"ם, אבל מתבססת על מחקרים אקטואליים ומדויקים.

הרמב"ם כמו הרופאים ההיגייניסטיים בני זמננו קובעים שחזרה לשמירה על חוקי הבריאות והטבע תוביל להשתפרות מצב הבריאות עד כדי החלמה ממחלות שונות. על פי הרמב"ם לטיפול העצמי היגייניסטי יש קדימות על פני כל טיפול אחר פולשני ומרעיל.

על פי הרמב"ם העזרה מרופאים צריכה להיות מצומצמת ורק במצבים של אין ברירה ובמצבי חירום.

חזונו של הרמב"ם היה שבכל עיר יהיה רופא אחד בלבד שיספק את כל הצרכים של מצבי החירום של התושבים. הרמב"ם הבין שפעולותיו של הרופא יכולות גם להזיק, מה שאכן קורה כיום הרבה מאוד. לכן ברוב המקרים יש לוותר אפילו על "עזרתו" של הרופא.

האם תירצו להצטרף לחזון הזה ?

ד"ר ערן אשחר -  www.dreshkhar.com

היגיינה טבעית וגישת הרמב"ם

הרמב"ם היה גדול הפילוסופים, הפוסקים והרופאים ביהדות שלפני כ- 800 שנה ופרסם כתבים רבים בתחומי חיים מגוונים. ההיגיינה הטבעית עולה בקנה אחד עם תפיסתו של הרמב"ם על כיצד יש לשמור ולטפח את הבריאות וכן עם דבריהם של החכמים הראשונים והאחרונים.

להלן כמה הגיגים מכתביו של הרמב"ם בעניני בריאות ורפואה:

הרמב"ם כתב בפתיחה להלכות דעות, פרק ד':

"הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעות הבורא, והוא חולה. לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים".

הרמב"ם מסיים דבריו בפרשה זו בדברים אלה:

"כל המנהיג עצמו בדברים אלה שהורינו, אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו, עד שיזקין הרבה וימות, ואינו צריך לרופא, ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו, אלא אם כן היה גופו רע מתחילת ברייתו, או אם היה רגיל במנהג מן המנהגות הרעים מתחילת מולדתו".

הרמב"ם בחוכמתו הרבה הבין וטען שהאדם מטבע בריאתו הינו יצור בריא וכך הוא גם יכול להישאר בתנאי שיציית לחוקי הבריאה. כל עוד האדם הולך בדרך הבריאה ומקיים את חוקיו, מובטח לו שלא ידע חולי. רק כאשר סוטה האדם מדרך זו, באים עליו מכאובים וייסורים. כלומר המחלות הינן תוצאה ישירה של עבירות וחטאים שהאדם חוטא נגד עצמו ונגד גופו ונגד חוקי הבריאה.

על אופי פעולתו של הרופא והתועלת שבהיעזרות בו כותב הרמב"ם בחיבורו  "הנהגת הבריאות":

 "הרופא פעמים יעשה כל מה שראוי לעשותו, ועל הצד הטוב ביותר שיעשה ולא יפול טעות... (ובכל זאת) לא תגיע ממנו הבריאות, אשר היא התכלית הרצויה.... כי (הדבר) הפועל בנו אינו הרפואה לבד, אלא הרפואה והטבע".  ....פעמים החולי קל והטבע חזק עליו, ואם הרופא יתחיל להסירו (את החולי הקל) ויחטא הרופא ברפואתו ויבטלו פעולות הטבע, וזה הוא רוב (הטעות, הפעילות השגויה) בכל העיירות והזמנים....". כאשר יהיה החולי יותר חזק מן הכח של החולה לא יועיל הרופא כלל, וכאשר יהיה כח החולה יותר חזק מן החולי, אין צריך לרופא בשום פנים, וכאשר יהיו שווים, אז יצטרכו אל הרופא, שיסמוך בכח ויעזור אותו כנגד החולי... זה הכלל. כוחו (של הרופא) יפה רק אם יהיה הרופא חכם ויודע לעזור לטבע ולא ישבש דרכו ויהפוך אותו ממנהג הישר".

הרמב"ם הבין שרופא אמיתי הוא אדם שהולך עם חוקי החיים וההבריאה ואינו מבטל וסותר אותם ולא פועל נגדם, דבר שהרפואה עושה כיום. כמו כן, שלא בדומה לרופאים של היום, הרמב"ם הבין שפעולותיו של הרופא יכולות גם להזיק, מה שאכן קורה כיום הרבה מאוד. לכן ברוב המקרים יש לוותר אפילו על "עזרתו" של הרופא.

הרמב"ם מוסיף – "וכן ציוו הרופאים לכל רופא, כי הוא – אם יוכל להנהיג (לטפל) החולי בשיעור המזון בלבד – לא ינהיג אותו (יטפל בו) ברפואה (באמצעות תרופות), ואם לא יוכל מבלעדי ההנהגה ברפואה... יתחיל ברפואות (תרופות) הקלות. "שלא ישכח לעולם לחזק הכח הטבעי במזון, וכן לחזק הכח הנפשי...וכן לחזק בכח החיוני... כל זה מחוייב בכל חולי".

כלומר לדעת הרמב"ם אין למהר ולרשום תרופות לכל חולי קל שבקלים כפי שהרפואה ממהרת לעשות כיום כדבר שבשגרה, שלא לדבר על כך שאין מקום להתיחסות המתעלמת והמזלזלת של הרופאים הקונבנציונאליים כלפי הריפוי הטבעי באמצעות המזון ואורח חיים על פי חוקי הבריאה שאינם כלל ועיקר חלק מובנה בעבודתו של הרופא.

ד"ר ערן אשחר ערן (N.D, M.P.H )

אתר הבית: www.dreshkhar.com

02-5337245