גם לכם נמאס לראות את הילדים רבים? מרגישים מותשים מלהעיר לגשר/לפשר/להפריד/לאיים/להעניש ?

רובינו, אני מניחה, היינו רוצים לראות את הילדים שלנו מסתדרים, משחקים יפה ביחד, דואגים אחד לשני, אוהבים זה את זה ובעיקר לא רבים.
ונראה לנו לפעמיים שהם רבים ללא הפסקה.

אז יש גישה שאומרת לנו ההורים "אל תתערבו" ויש גישה שאומרת "תגשרו ותסבירו" ואני רוצה להאיר זווית קצת אחרת...
יש מקרים או רגעים במהלך היום בהם הם כן משחקים יחד? כן משתפים פעולה? כן מסתדרים ומוצאים פתרון?  זה המקום שלנו ההורים לקחת את הפנס ולהאיר להם את הרגעים האלו.
"איזה כיף לראות אתכם משחקים יחד",  "ראיתי איך מצאתם פתרון בלי שהייתי צריכה להתערב", "איזה יופי אתם עוזרים אחד לשני".

למה זה טוב?
כי מהמקום הזה הם ילמדו על עצמם שהם יודעים להסתדר, שהם יודעים גם לחלוק, שיש להם יכולת לפתור סכסוכים בעצמם.

כשמאירים על ה"יש" אז ה"יש" גדל!