לכל זוג יש חוזה זוגי. כשבני זוג נפגשים לראשונה, או במהלך השלבים הראשונים של היכרותם, "נחתם" ביניהם באופן סמוי חוזה, בלי שיידעו זאת אפילו הם עצמם. 

בחוזה ישנם חלקים שהם מודעים להם, אלו החלקים שעליהם הם מדברים באופן גלוי: כמה ילדים נרצה? איפה נגור? אני אגמור ללמוד ורק אח"כ אצא לעבוד.

מצד שני קיימים חלקים סמויים בחוזה. החלקים הסמויים הם אלו שהתגבשו בתחילת הקשר בצורה לא מודעת, (בלי שיקול דעת מודע).  

החוזה הסמוי נוצר באמצעות המסרים הגלויים והסמויים, המילוליים והבלתי מילוליים המועברים בשלבי ההכרות.

סעיפי החוזה מפרטים מה כל אחד מהם ייתן ומה יקבל מהזוגיות הנרקמת ביניהם. הוא כולל חלוקה של תחומי אחריות.

במידה והזוג לא עורך תיאום ציפיות מלכתחילה ומרענן אותו מידי תקופה, קיימת כמובן סכנה שירבו  בו הויכוחים, הריבים, אי ההבנות וקונפליקטים, כיוון שכל אחד מבני הזוג התכוון למשהו אחר, או תפס אותם אחרת וכו'.

דוגמא:  אישה שבתחילת הקשר התחייבה להקשיב ולתמוך בבן זוגה בקשר לדברים שגרמו לו סבל בעבר וגם בקשר לדברים שמהם הוא סובל היום.

אבל בסעיף קטן יכול להיות שהיה רשום שישנה הסתייגות, כלומר אני אקשיב ואתמוך בך בכל מצב בתנאי שכל מה שאנחנו עושים קורה כמו שאני רוצה. או אקשיב ואתמוך בך למעט מצבים שבהם אתה סובל בגלל דברים שאני עושה לך.

בן הזוג לא ידע על ההסתייגות הזו בחוזה שלו רשום "את תמיד תהיי מקשיבה ותומכת"

כל זה נובע מטעות נפוצה שישנה הנחה שאומרת שמה שהצד השני מתחייב לתת הוא ייתן תמיד וללא תנאי מה שטומן בחובו סכנה לא קטנה להופעת קשיים.

בני זוג נוטים להשליך זה על זו את דמויות ההורים, אחים ואחיות ומצפים שיתנהגו כמוהם. 

לסיכום: אפשר לראות שרוב הבעיות בחיי הנישואים מתחילות כאשר החוזה בין בני הזוג לא שיוויוני. חלקים רבים בחוזה נחתמים בעצם בין האדם לעצמו, מבלי שהצד השני יודע מה בחרתי. סוג של תנאי  אם...אז...., זה נקרא החוזה הסמוי.

דרייקורס אומר: " כל קשר חברתי בין לא שווים הוא בלתי יציב ובהכרח מוביל לקונפליקט...."

חוזה זוגי טוב- הוא חוזה שיש בו כבוד הדדי וגמישות. צריך להתאים את החוזה הזוגי לנסיבות החיים.