במסגרת שיטוטי באתר YouTube באחד הימים נתקלתי בחלק משיחה עם קן ווילבר, פילוסוף ותיאורטיקן מוביל בתחום ה New Age. בצורה מאוד אנליטית ורהוטה הוא הציע ש "לצאת מתוך הנחה שאינך מואר זה העלבון האולטימטיבי לרוח". הוא המשיך והסביר: "אתה למעשה יוצא מתוך הנחה שהרוח אינה קיימת, ומתוך הנחה זו אתה יוצא לחפש אותה".

מתוך הסכמה עם דברי קן ווילבור, אני מאמינה ש:

אנו מוארים! אנו רק לא מודעים עד כמה למעשה אנו נתקלים ברוח לעיתים קרובות בחיי היום יום שלנו.

אנו מוארים! אנו רק לא מודעים עד כמה ביכולתנו להביא את הפלא והקסם של הרוח לחיים השגרתיים שלנו.

אנו מוארים! אנו רק לא באמת מאמינים שאכן נבחרנו למלא תפקיד חיוני ברקמה האנושית של החיים.

בניגוד לווילבר, אני מאמינה שזו לא הרוח שנעלבת מחוסר אמונתנו בעצמנו ובנוכחותה. הרוח היא רחומה בצורה אינסופית, מחכה לנו בסבלנות שנגדל ונחכים.

אלא את עצמנו אנו מרמים, בכך שאנו שודדים מעצמנו את האפשרות לחיות חיים מלאי קסם ופלא. על ידי חווית התעלות נפש ואהבה, נוכל לממש את התפקיד הייחודי של כל אחד מאיתנו במרקם החיים. אנו, בני האנוש קיבלנו במתנה את היכולת לשהות בעולם הרוח ובעולם החומר – וכך להביא לחיים את כל אשר אנו מדמיינים.

כל שנשאר לנו להבין הוא שהרוח מחכה לשתף עימנו פעולה, ברגע בו נתעורר לעובדה שהרוח נמצאת תמיד, בכל מקום. על כן, הרוח ואנחנו אחד הם.

מה דעתך? האם אכן את/ה מואר/ת? האם את/ה חווה קסם בחיי היום יום שלך? האם יש לך תפקיד חיוני וייחודי למלא בחיים?

 אנה גתמון

Towards Wholeness