משהו על בטחון עצמי

הטלפון שלי מצלצל בשעה 06:50 ובצד השני לקוח אצלו ביקרתי מספר ימים לפני כן:

- "בוקר טוב יריב, הטיימר החדש לדוד שהתקנת בביתי משום מה לא עובד. אני מצטער אבל אני נאלץ לקרוא לך שוב לטפל בעניין..."

- "אגיע בהקדם האפשרי ואטפל בעניין" אני עונה ואנחנו מסיימים את השיחה.

פחות משנייה לאחר מכן היא מתרוממת לה, סוללת המחשבות ה"מורידות", במלוא הדרה ומנגחת אותי בעוצמה בעוד אני מנסה להתארגן בזריזות לתזוזה:

-"...מה חשבת לעצמך שלהיות עצמאי זה פיקניק? הרי כל זמן תעבוד כמו חמור ואף פעם הלקוחות לא יהיו מרוצים..."

-"...הנה זה בא, אין כמו איזו פאשלה מיום קודם כדי להתחיל יום שיוביל לעוד פאשלות, כל השבוע תדלג במסע תיקונים אחרי עצמך..."

-"...אתה לא מקצוען כמו שחשבת שאתה, אל תכנס לנישה הזו..."

-"...אז מה אם עשית את זה כבר יותר מאלף פעמים, זה לא עושה אותך מקצוען, רק קצת מוכשר..."

-"הנה, הפסדת לקוח, בטח הם כל כך כועסים ומאוכזבים שלעולם לא יקראו לך שוב, תגיד תודה אם לא יטרקו לך את הדלת מאחורי הגב כשתלך..."

ועוד מחשבות כאלו ודומות להן, שהווליום שלהן הולך וגובר. אני כבר מכיר את המחשבות הללו היטב ומתווכח אתן כל הזמן: "...לא נכון! הלקוחות שלי מרוצים מהעבודה שלי ואני פותר כמעט את כל התקלות על הפעם הראשונה! עובדה שכל מה שהייתי צריך זה פלייר אחד מוצלח. עובדה שכמעט כל לקוח שהייתי אצלו הזמין אותי לפעם שנייה ואף שלישית..."

השעה עוד לא 07:00 ואצלי בתוך הראש, כמו במדינת הגמדים, רעש מהומה והצבא יוצא למלחמה. בקושי רב אני עוצר את שטפון המחשבות הזה כדי לחשוב רגע בהגיון: מה בעצם עשיתי שם לא נכון? האם מיהרתי מדי לסיים את העבודה והתפשרתי על האיכות? האם טעיתי בחיווט? איך אני פותר את התקלה מבלי להסב לעצמי וללקוח נזק?  

להיות מעשי תמיד עובד בשבילי נהדר. אני נוטש בבת אחת את המחשבות המתישות ומתקשר לחברי חיים שהוא מקצוען מנוסה וותיק כדי להתייעץ. הוא עונה לי בבהירות, מוסיף כמה טיפים כדי שאוכל לבדוק את עצמי לאחר מעשה ואני יוצא לדרך.

הגעתי לבית הלקוח מוקדם מהצפוי, התקבלתי בסבר פנים נעים וניגשתי מייד לטפל בתקלה. תיקנתי את הטעון תיקון תוך פחות מחמש דקות- בורג אחד היה רופף והחוט ניתק ממנו. זה הכל. בדקתי שהפעם הכל מחובר עובד כמו שצריך, נפרדתי לשלום והתנצלתי שוב. אף אחד לא כעס עליי בואי ובצאתי (חוץ ממני), בעלת הבית אף הודתה לי על השרות האדיב והתגובה הזריזה והיעילה.

בשעה 09:20 אחרי שהעמסתי את הכלים חזרה על האוטו ישבתי רגע בשקט, לראשונה הבוקר מהרגע בו צלצל הטלפון. 

שאלתי את עצמי: "אז על מה היתה המלחמה הבוקר?"

עצמי ענה לי: "על הבטחון העצמי שלך!"

בעצם אין לי מה לפחד, אני בעל מקצוע טוב מאוד ואדם הגון וישר. לפעמים אהנה מתחושת הנצחון של "גיבור השעה" שפתר תקלה בזמן קצר ו"הציל את המצב" ולפעמים אעשה טעות שאצטרך לספוג אותה ואת תחושת הכשלון המבאסת המתלווה אליה ואחזור כדי לתקן. אני רואה בזה שכר לימוד שצריך לשלם מדי פעם כדי להפנים ידע ונסיון שאף מכללה לא תוכל להקנות לי. בשני הקצוות האלו נמצאים, תמיד ביחד, אני והבטחון העצמי שלי, שמדי פעם זקוק לחיזוק של הבורג שלו כדי שלא יתרופף ויתנתק מהזרם...

ועוד משהו קטן אבל חשוב- כחודש וחצי לאחר הסיפור שלמעלה, התקשרה אלי לקוחה חדשה שבעלי הבית הנ"ל המליצו לה עליי בחום. מסתבר שבאמת רק אני כעסתי עליי...