לרפואת ההומיאופתיה 3 עקרונות בסיסיים: 1. חוק הדמיון: דומה בדומה מרפא- חומר שמסוגל לגרום להופעת סימפטומים אצל אדם בריא- מסוגל לרפא סיפטומים דומים כאשר יופיעו באדם חולה כאשר בחומר ניתן כתרופה הומיאופתית. לדוגמא- החומר הפעיל בקליפת עץ הצ'ינקונה הוא כינין, וכמויות גדולות ממנו יכולות לגרום לתופעות מחלת המלריה, וממנו מכינים את הרמדי ההומיאופתית CHINA - לטיפול במלריה. 2. עקרון המנה המינימאלית: על מנת להשיג השפעה מירבית שאינה כרוכה בתופעות לוואי כימיות, יש לתת מינון מינימאלי של תרופה הומיאופתית. התרופה מופקת מחומר אשר מנוער ומדולל מספר פעמים. תופעה מרתקת זו נקראת כיום "הזיכרון של המים". 3. עקרון התרופה היחידה: ייחודיות ההומיאופתיה היא בהתייחסותה אל האדם בצורה הוליסטית, לכן מכלול הסימפטומים של האדם החולה- תינתן לו רמדי אחת, שהיא זו נמתאימה ביותר לו ולמצב בו הוא נתון.

רפואת ההומיאופתיה התפתחה במאה ה-18 באירופה, על ידי רופא וכימאי גרמני ושמו סמואל האנמן, שטבע את המונח " הומיאופתי", אשר פירושו מיוונית:הומיאו= דומה, פאתוס=סבל. כלומר חומר שיכול לעורר מחלה מסוימת יכול גם לרפא אותה, כאשר ניתו במינון רפואי (הומיאופתי). בספרוOrganon of Medicine , הונחו על ידיו יסודות הרפואה הההומיאופתית, יחד עם הנחיות מפורטות ליישומן בפועל.