יאללה חברים וחברות, נשמע קולה הרועם של 'מוטיבציה', בואו ננצל את הרביצה של אמילי עכשיו בחוף הים. זה הזמן לאסיפת קבלת החלטות חדשות!
מה אסיפה? מה קבלת החלטות? זה זמן מדיטציה, תני להיות בשקט ולהתרכז בנשימה ובנשיפה, קפץ מיידית 'גופנפש' בהגנה על המתרחש כעת.
אוייש נו גופנפש, רעמה מוטיבציה, אתה מקבל את הזמן שלך בשיעורי היוגה. אמילי הגיעה לכאן במטרה לחשוב, וזה זמן מצויין לכנס את כל הקולות כדי לנהל שיח מקדם.
אבל כל כך נעים כאן, נשמע קולה המתפנק של 'מנוחה ושינה'. למה את מקלקלת את כל הנעימות הזאת עכשיו עם כל הרעש הפעלתני הזה? יש לאמילי מספיק שעות פעילות ביום בהן את מקבלת את הבמה שלך, תני לנמנם ולנוח בשקט. תראי איזו בריזה נעימה.... ימים אחרונים של חסד לפני החום הנוראי של הקיץ.
אני לגמרי עם מוטיבציה! צץ קולו הקונקרטי של 'הגיון'.
אין לאמילי זמן או פניות לחשוב את עצמה לבד. או שהיא בעבודה, או שהיא עם הילדים והמשפחה.... כמה כבר יוצא לנו להיות באוירה כזאת שאפשר לחשוב בה בשקט? חוץ מזה עכשיו אביב, זמן התחדשות, בליל הסדר כולנו שמענו את שלומי ואתי שואלים את אמילי "אז מה קורה עם העבודה? לא הגיע הזמן שתעשי שינוי ותנצלי יותר את הפוטנציאל שלך? הילדים גדלו ואת יכולה עכשיו לשנות את המסגרת"...
אז קדימה, בואו נחשוב ונקבל החלטות.
מוטיבציה מחאה כפיים בהתלהבות.
נ-מ-א-סססס מהמילה "התחדשות" צעק גופנפש. למה כולם חושבים שבאביב ובמיוחד בפסח צריך לחדש ולהתחדש? רק בגלל האמוק של כולם לנקות ולהכנס לטרפת פסח? כל הברכות האלה של התחדשות. ואולי דווקא בסתיו כדאי להתחדש?הרי שלכת מובילה להתחדשות, לא? לעג גופנש.
די, בואו נרגיע, נהנה מהשקט הנדיר. תתמסרו קצת לאוויר הטוב כאן... תנשמו... תנשפו.... תנו לאמילי להטעין... בא לי לשים את כולכם על 'מיוט'.
מנוחה ושינה הרביצה פיהוק ענקקקק כדי לחזק את גופנפש, שהיה מאוד מרוצה מכמות החמצן שנכנסה זה עתה לגופה של אמילי.
'אשמה ומצפון', התאומים הסיאמיים, הגיחו במהירות האור לתוך השיח. בקולם הצורמני צעקו לגופנפש: זה אתה שצריך לשים את עצמך על מיוט! חלק מכל הסיבה שאמילי ברחה לכאן זה כי שלומי ואתי צדקו ואמילי צריכה לעשות שינוי. אם לא ננצל את הזמן להחלטות עכשיו, אז חבל על כך שאפשר היה לשים כמה מכונות כביסה, לבשל, לבדוק מה קורה עם הילדים ולהכין את הלו"ז לשבוע הבא. מה זאת העצלנות הזאת....
בזה הרגע העירו אשמה ומצפון את 'סטרס' שהצליח לגרום לגופנפש להתחיל להיחנק, ולהעלות קשות את הדופק של אמילי.
אתם קוראים לי עצלנות? ניסה גופנפש תוך כדי מחנק לצעוק... הרי כולכם יורדים לרמת תפקוד אפסית אם אמילי לא מספיק מקשיבה לי. הנה 'סטרס' התעורר, אני בקושי נושם, וכל האנרגיה והכוחות של אמילי נגמרים מהר מאוד. איך אפשר בכלל לקבל החלטות אם אתם מלחיצים וסטרס משתלט?
אז מתי אתה רוצה בדיוק שאמילי תחשוב על שינוי? שאלו כמעט פה אחד מוטיבציה והגיון. בזמן שהיא בעבודה? כשהיא ישנה? בזמן שהיא בענייני המשפחה? היא הרי כל הזמן עסוקה במשהו. אז בשביל מה באנו לכאן?
גופנפש שתק.
מנוחה ושינה התמוססה כמעט לגמרי.
אשמה ומצפון קיפצו להם כמו על טרמפולינה, סטרס חגג לו כהרגלו ללא מילים, והצליח לגרום לכל הגוף של אמילי להתכווץ ולהיחלש.
הגיון התעשת והבין שהוא צריך לקחת את המושכות בדחיפות לידיו.
ככה אי אפשר לעשות כלום! הקשיבו לי כולכם, זה מה שנעשה עכשיו:
גופנפש – תקים בבקשה את אמילי על הרגליים, ותתחיל לעשות מתיחות ונשימות כדי שסטרס יתכווץ, ותחזיר לנו בחזרה את הנשימה והמחשבה הסדירה.
מוטיבציה – לאחר שגופנפש יסיים, תני לנו בבקשה סיכום של מה אמילי בעצם רוצה לשנות ולעשות אחרת, ורצוי שמתוך הסיכום תצוץ לפחות מטרה אחת ברורה.
לאחר מכן, אני אחראי לחשוב על הצעד המעשי הראשון שאמילי יכולה לעשות כדי להתקדם למשהו החדש הזה.
בסופו של דברים חברים, לא חייבים לעשות ולהחליט הכל בבת אחת. מתחילים ממטרה ברורה ומהצעד הראשון שעושים לקראתה, באופן הדרגתי ובטוח.
זה יתן לנו מענה גם על ההחלטה להתקדם, וגם יאפשר לנו להנות מקצת זמן מנוחה כאן באויר הטוב הזה.
בזמן שנשמע מלמול ההסכמה הכללית של כולם, גופנפש כבר הספיק להקים את אמילי על רגליה. משב של חמצן חדש הורגש בכל חלל הגוף.
יחסים - זה קול(ות) הדיבור
בתהליך..המתן בבקשה.
