הידעתם שחודש יוני הוא חודש המודעות ל אפאזיה?

אפאזיה היא לקות של פגיעה בכישורי השפה לדוגמה אובדן כושר דיבור, הבנה, קריאה או כתיבה.
אפאזיה היא תסמין שנובע מפגיעה עצבית במוח.
אפזיה היא ביטוי של נזק מוחי באזורי הדיבור שבמוח, ואדם המאובחן באפאזיה, לא יצליח להפיק דיבור והגיית מילים, ולא בהכרח בכלל בעיה שרירית אלא בגלל שיבוש תהליכי הפקת תחביר ורכיב המשפט.
עוד, תיפגע לו היכולת להבין, להפיק משפטים מורכבים, וכנראה יחוש בילבול ואולי גם בדידות וחרדה.
אני כותבת את הפוסט הזה כי אבא שלי אובחן באפאזיה, לאחר שעבר אירוע מוחי לפני שנתיים. האונה השמאלית של המוח שלו נפגעה, ואיתה גם הדיבור, בין השאר.
מאז הוא יושב על כסא גלגלים ובשיקום מתמשך, עם פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק וכמובן – קלינאיות תקשורת, לבד ובקבוצה.
אני כותבת את הפוסט הזה כדי לעורר מודעות. בשנתיים האחרונות אנחנו עושים הכל, אבל הכל כדי להקל על התקשורת עם אבא שלי. והיא הולכת ומשתפרת מדי יום.
למדנו לשאול אותו המון שאלות, להיות מדוייקים, לצלם דברים שאולי צריך ורוצה ולא יכול לומר לנו אותם. למדנו לתקשר איתו דרך "כן" ו"לא" ולהקשיב גם למה שהוא לא אומר ולהבין מה הוא היה רוצה לומר.
אני כותבת את הפוסט הזה, כי כל כך הרבה פעמים אנחנו נתקלים במצבים שאנשים, לא יודעים איך לדבר איתו או אליו,
אנשים לא יודעים ולא מכירים מספיק, לא יפנו אליו באופן ישיר אלא ידברו איתנו, ואז אנחנו נגיד להם שישאלו אותו, הוא באמת מבין הכל וידע לענות להם.
אני כותבת את הפוסט הזה כדי שנהיה ערים ונשים לב, שיש סביבנו אנשים שיש להם דרכי תקשורת שונות משלנו
ואם רק נרצה לתת להם מקום, ואפשרות, נבין שאפשר לתקשר איתם בצורה מדהימה. בקצב שלהם ובדרכים שלא חשבנו קודם...

אני מלווה נשים שרגילות להיות אלו שכולם נשענים עליהן: בולדוזריות, הישגיות, מנהלות ובעלות עסקים שסוחבות את כל האחריות על הכתפיים. אני פוגשת אותן בדיוק שם, בבדידות שבפסגה, כשהצורך לתחזק את שקר ה"הכל מוש
