מכירות את הרגעים האלו, לפני פניה גורלית, או החלטה חשובה, בהם נדמה כאילו מסך ערפל כבד וסמיך יורד מולינו ומסתיר, מצמצם, ומגביל  את טווח הראיה והחשיבה ?--------------זה בטח קרה לכן לפחות פעם אחת. אבל יש זמנים שמועדים לזה לקרות בגדול והרבה.זמנים של שינויים, מעברים, פרידות  והתחלות חדשות, הופכים אותנו לרגישות ונפיצות יותר ובעיקר מציפים אותנו רגשית, מלחיצים, ומעוררים בנו חרדה ואי וודאות . הבעיה היא שדווקא באותם זמנים, אנחנו נדרשות להיות הכי תיפקודיות, , בטוחות, אסרטיביות, מתניעות, מנווטות, מקבלות החלטות, סוגרות קצוות ופונות בפניות החשובות. נדרש זמן להסתגל למצבים חדשים, אבל ההסתגלות עלולה להיות מאתגרת, קשה ובלתי אפשרית כשהיא מגיעה אחרי חוויות של זעזועים וטלטלות רגשיות.בזמנים האלו היינו מייחלות לסוג של וויז פנימי שינחה אותנו, ויאמר לנו, היכן בדיוק לפנות, מתי נגיע, ויאפשר לנו לפחות לזמן מה, להיות באמת עצובות, מבולבלות, כועסות, לא יודעות, לא מבינות, מפוחדות,שבירות, נזקקות ונטולות מסיכות.------------לווי וטיפול מבוסס רגש בעיתות סערה ושיטפונות, הוא בדיוק כזה.הוא מאפשר, מזמין ומקבל את כל החלקים האבודים והמוכחשים שבנו.הוא מעניק הכרה וביטחון לצרכים רגשיים עמוקים ונשכחים ועל ידי כך מצליח לחבר מחדש בין כל הקצוות ולהחזיר אותנו אל הבית האבוד, אל הגוף  הנטוש,  אל הכאב, הפגיעה, ובעיקר אל הפעימה שבלב.כאשר אנחנו מקשיבות לה בשקט, אנחנו מאפשרות לה להנחות אותנו כמו וויז.