כשבדידות אינה פחד, נולדת שירה" כך כתב נתן זך. אני איני משוררת, אבל תמיד האמנתי שניתן שניתן להמתיק את הכאב בשירים ובמילים. את הכאב העצור, מייטיבה אתר לתאר "כבר ערב, העיר אורותיה הדליקה, צמרות אשליה הסמיקה, כן. חג יש בעיר ואני כאן מחכה לצעדך". "ערב חג" תרצה אתר חוגגת את ראש השנה הראשון לאחר מות אביה, נתן אלתרמן. זה לא סוד ששבתות וחגים בארץ ובעולם מהווים גורם סיכון לאנשים שחיים לבד. המסורת, הציפיות המשפחתיות והחברתיות, התמונות, הברכות, ההתכנסות המשפחתית, הנהלים הרגילים של החג, ההערות והעצות, עלולות להחליש, לצמצם ולהיות טריגר לתחושות של כאב ואובדן. בנוסף לכל, באקלים החברתי שבו אנו חיות, להישאר לבד, גם אם זאת את שקמת ועזבת, נתפס כסוג של פגם ואי התאמה. אף אחד לא מאחל לך להיות לבד, אלא ההיפך. את עלולה לזכות לרחמים או לביקורת סמויה על: "איך הגעת לאן שהגעת?", "איך עזבת?", "איך ויתרו עליך?" ו"מה לא בסדר איתך?". האתגר של החיים לבד בשבתות וחגים כשאת אישה אחרי פרידה, הוא כפול ומכופל. ימי החג המתמשכים עלולים להיות זמנים של פורענות פנימית, בהם חווית השבר, השינוי, החוסר וההתפרקות מטלטלים את קיומך והופכים את בטנך. רציתי לכתוב שיר שינחם ברגעי הלבד ואולי ייקל טיפונת על תחושת הבדידות. רציתי לכתוב שיר, אבל כתבתי מדריך. המדריך מוקדש לכל אישה אמיצה וגיבורה אשר נמצאת כבר בתוך מעי הפרטי 'לגילוי עצמאותה ולבדותה אחרי שנפרדה או ננוש מצורף קישור: https://peyimot.ravpage.co.il/3steps