הורים, עצרו ובדקו

מאת: יעל נועם, מנחה ומאמנת משפחתית, מתמחה בעבודה עם הורים לילדים עם ADD  /ADHD  .

מתי פעם אחרונה בדקתם שהמכונית תקינה? מתי פעם אחרונה בדקתם שהתנהלות המשפחה תקינה?

משפחת תמיר (כל השמות בדויים) היא משפחה רגילה. שני ילדים שיר בת 12 ורון בן 9. ההורים -  קרן ועודד, שניהם עובדים שעות רבות. הילדים חוזרים לבד מביה"ס, מטלפנים לאחד ההורים, לוקחים אוכל שמוכן במקרר ועסוקים בענייניהם -  מחשב, חברים, חוגים.  אחד ההורים מקפיד לחזור  מהעבודה בשעות אחר הצהרים המאוחרות.  מתעניינים  "איך היה היום בבי"ס? " מקבלים תשובה "בסדר", שואלים "הכנתם שיעורים?" מקבלים תשובה "כן".  אוכלים ארוחת ערב

לעיתים, יושבים יחד לראות תוכנית בטלויזיה, לעיתים הילדים בחדרם.

סך הכל - בית די רגוע. יום אחד, שמו לב ההורים שמשהו בהתנהגות של שיר, לא כתמול שלשום. התשובות לשאלות ניתנו בטון כועס, שיר היתה עצבנית, הסתגרה בחדרה או אמרה שהיא צריכה ללכת לחברה. התנהגות שיר הרגיזה את קרן ועודד.

הם כעסו על טון הדיבור, על ההסתגרות. המשפחה נכנסה למריבות. כמובן, שהכל השפיע גם על רון. קרן ועודד קיטרו ואמרו "מה לעשות, שיר הגיעה לגיל ההתבגרות".

כאשר נפגשו עם המורה של שיר ביום הורים, הבינו ששיר ירדה בציוניה, התנהגותה בכיתה השתנתה. קרן ועודד חזרו הביתה ולקחו את שיר לשיחה כועסת. בשיחה, שיר התפרצה וצעקה  "לא אכפת לכם בכלל ממני, אני אברח מהבית".

הפעם, הבינו ההורים ש"צריך לעשות משהו" וכך הגיעו אלי, לאימון משפחתי.

לפני הפגישה, שלחתי לקרן ועודד מייל עם מספר שאלות שבקשתי שיענו ויחזירו אלי. עשיתי זאת כדי שמתחילת הפגישה נוכל להתמקד בנושא החשוב להם. בפגישה הראשונה, שמעתי מהם על הנעשה בבית, על ההתנהלות של כולם, על היחסים. דיברנו על דרכי התקשורת בבית ועל הגבולות לילדים ונתתי להם משימה ראשונה. בהמשך, צרפנו למפגשים  פעם את שיר, פעם את רון וגם מפגש של כל המשפחה יחד.

הקשרים במשפחת תמיר השתפרו, שיר חזרה לדבר יפה,  הפסיקה לברוח מבילוי עם המשפחה וחזרה לציוניה הטובים והתנהגותה הטובה.

 דברים משתנים במערכת המשפחתית - נולד עוד ילד, הילדים שונים זה מזה וצריך להתנהג אחרת, הילדים גדלים ומתבגרים, צצות בעיות שונות. הורים צריכים להיות מסוגלים להיות גמישים בהתנהגותם עם הילדים - התנהגות כלפי ילד קטן שונה מההתנהגות כלפיו כשהוא גדל ומתבגר (איך אמרה אמא אחת "רק אתמול נתנו לי אותו אחר הלידה והיום הוא כבר מוציא רשיון נהיגה"). התנהגות עם ילד אחד שונה מאשר ההתנהגות עם אחותו.

לא קל להיות ערניים כל הזמן לשינויים ולהתאים את התנהגותנו כהורים. צריך להשתמש בדרכים שונות במצבים ובזמנים שונים. לא פעם, לא מודעים לשינוי ולא פעם לא יודעים איך להתנהג אחרת.

בשביל להיות מסוגלים להתאים את ההתנהגות ההורית לילד ולמצב, צריך לפעול בשלושה שלבים, כמו בנסיעה:  (מהספר "הורים כמנהיגים", חיים עמית, הוצאת מודן)

שלב ראשון - אדום - לעצור - לא לפעול באוטומט, כמו שרגילים.

שלב שני - כתום  - לבדוק ולחשוב, להעריך את המצב.

שלב שלישי - ירוק - לפעול, להגיב בצורה המתאימה למצב.

לא תמיד פשוט לעשות זאת - לא מודעים עד  ש"הרמזור" הוא אדום בוהק ומצלצל - המצב רע. לא תמיד יודעים להעריך את המצב נכון, כי כאשר מדובר בילדינו ובנו - לרגשות יש מקום חשוב מאד שלפעמים מפריע בשיקול הדעת ואולי יש מי שדוחק שנפעל (כמו הנהגים חסרי הסבלנות הצופרים). לא תמיד יודעים כיצד לפעול, כיצד להגיב בצורה נכונה.

מצבים כאלו אפשר למנוע, או לפחות להמעיט, אם לומדים קודם לכן. אפשר לעשות זאת בהשתתפות בקבוצת הורים. נפגשים בקבוצה למספר מפגשים.  דנים יחד בנושאים שונים הקשורים להורות. לומדים גם מהמנחה וגם מהורים אחרים. לא פעם, הורה מעלה בעיה מסויימת, שבמשפחתך לא התעוררה. אך שומעים ושומרים באיזה תא במוח ואולי יום אחד תתעורר בעיה דומה במשפחתך ואז כבר יש דרך התמודדות.

דרך נוספת שמתאימה בעיקר, כאשר כבר צריך "לעצור ולבדוק" - אימון משפחתי, כפי שעברה משפחת תמיר. אימון כזה יכול להיות מלווה בצפייה והדרכה (סגנון סופר נני) או בפגישות המאמנת עם ההורים בנפרד ועם ההורים והילדים יחד, בהתאם לצורך.

      כל הזכויות שמורות ליעל נועם.