זוכרים את הליצן של הכיתה ?
- הכול התחיל בגן שושנה, היינו בני 4,הוא בסה"כ הכול רצה שיאהבו אותו,כל אחד רוצה שיאהבו אותו, נכון ?אז בארוחת הבוקר הוא מרח על עצמו גבינה,ושם שני מלפפונים על העיניים,וצחק...וכולם צחקו, והיה כיף, ואהבו אותו,והוא היה במרכז העניינים,בסה"כ ילד בן 4... רוצה שיאהבו אותו,הכי טבעי ואנושי שבעולם - כולם רוצים שיאהבו אותם.ואז בכל פעם שהוא רצה יאהבו אותו מחדש,הוא הצחיק את כולם...אפילו את הגננת שושנה.מעשה משובה כאן, צחוקים שם,משך לפעמים בצמה,הכי כיף להיות הילד הכי מצחיק בגן.הילד הכי אהוב בגן....כיתה אלף, פתאום הכל מוזר,בלתי מוכר,הגננת מתחלפת במורה,פתאום זה נראה רציני יותר,אולי אפילו קצת מנוכר,מה עושים ?מה הבעיה ? להצחיק אני יודע, נצחיק את כל הכיתה,מחביא למורה את הגיר, ככה בקטנה,וכולם צוחקים, ושוב כולם אוהבים,הכי כיף להיות הילד הכי מצחיק בכיתה,החיים חולפים, עולה כיתה אחר כיתה,ואט אט הוא הפך להיות - "הליצן של הכיתה",זה שתמיד יודע לדפוק איזה קטע,לפעמים אפילו מצחיק, אבל סולחים לו,כי ? כי הוא הליצן של הכיתה. וזה מצחיק."העיקר שיאהבו אותי, זה מה שחשוב"אומר לעצמו וממשיך להצחיק את כולם.ופתאום ! בום טרח ! התראה !לך למנהלת !תביא את ההורים ! ב' בהתנהגות ! מה ? ? ?תיכון, מתחילים לצאת בנות עם בנים,מסיבות, קולנוע, אהבה ראשונה,חבוק אפילו נשיקה,אבל איתו אף אחת לא רוצה לצאת,ביננו, מי רוצה להיות חברה של "הליצן של הכיתה" ?ביננו, זה מה זה פדיחה לצאת עם הבדיחה של השכבה.אבל, לא נורא, בכיתה עדיין אוהבים אותי.שווה את העונשים, את הלבד, את הבלי חברה.צבא, טירונות, עומדים בשלשות "הקשב",ורק הוא מתחכם, תוקע בדיחה,כי חשוב להיות במרכז,חשוב שיאהבו אותך,ובגללו מריצים את כל המחלקה,ללמד אותם לקח,כי אחד בשביל כולם, וכולם בשביל אחד,ואז הוא מבין שבעצם הוא לא רוצה להיות הליצן של המחלקה,אבל לא מצליח להשתחרר מזה,זה טבוע בו,זו הדרך שלו להיות מקובל בחברה,לא יכול לצאת מהתדמית של "הליצן של הכיתה",גם כשמריצים את כול המחלקה בגללך,ובלילה עושים לך שמיכה !משחרר, טיול לדרום אמריקה, דחקאות, צחוקים עניינים,פתאום הוא רואה שאנשים מתרחקים,כי רוצים את השקט והשלווה,והוא יודע רק להיות הליצן,ולא מתחברים אליו,ואף אחת לא רוצה לצאת איתו,והוא מנסה לצאת - מהתדמית של הליצן... אבל לא יכול,היא חלק ממנו, זו הדרך שלו לקבל אהבה,כל כך חשוב לקבל אהבה...ימים חולפים, שנה עוברת ורק הליצנות לעולם נשארת,והוא מנסה בכל כוחו לצאת מזה,זה כל כך כואב להיות ליצן בן 40, לבד, רווק ובודד,הוא לא מצליח, מנסה בכל כוחו, להיות רציני,מחליף עבודות בזו אחר זו,התדמית מנצחת אותו פעם אחר פעם,זה כל כך כואב להיות הליצן של הכיתה,זה הספור של החיים שלו, ספור עצוב, ספור של דמעה,ספור שהתחיל מכל כך קטן - ילד בן 4, שרצה ויאהבו אותו.ואתם ? אם יש לכם ילד בן 4, או אם את גננת,תאהבו אותם בלי שיצטרכו להצחיק אתכם,בלי שיצטרכו לשנות את עצמם בשבילכם,תרעיפו עליכם אהבה, תשקו אותם בחיבוקים,תנו להם להבין שאוהבים אותם בגלל מי שהם,בגלל היותם מופלאים בפני עצמם,אל תאפשרו להם להפוך להיות "הליצן של הכיתה",זה מחיר כבד מידי לכל החיים...
יעקב קובי חיון - מחבר את הרוח לעסקים
אני קובי חיון , מאמן אישי ועסקי, מרצה, יזם, ובעיקר אדם שמאמין באנשים. אני לא כאן כדי ללמד אותך רק לשווק, למכור או לתזמן פוסטים. אני כאן כדי להזכיר לך למה בכלל פתחת את העסק הזה. וללוות אותך בדרך להיות