יום חמישי האחרון טלפון  מהצד השני אבא.. "אני מחפש פסיכולוג לבן שני "..בן כמה הילד אני שואלת ?

בן 4 הוא עונה..  אבל הוא ילד טוב !!

ברור שהוא ילד טוב אני עונה(..כי  כמובן  לרגע לא עלתה בדעתי המחשבה שהוא לא ילד טוב).

מה הבעיה אני שואלת.. בחוץ  הכל  בסדר הוא עונה אבל בבית הוא שובר ,הורס, מרביץ, לאחים שלו..

"טוב אני מבין למה הוא עושה את זה" הוא ממשיך, ".אחיו הגדול הוא משהו מיוחד הוא תלמיד מחונן , קיבלו אותו לפרויקט מחוננים, ואחיו הקטן כל כך חמוד ויפה .".

אני רק מקשיבה ,אבל האיש הנחמד והחכם הזה בעצם אומר את כל התשובה בעצמו בלי להרגיש.

אני חושבת רגע ועונה " אני לא פסיכולוגית " אני מטפלת בדמיון מודרך ופרחי באך אבל אני חושבת שאני יכולה לעזור. 

אבל הטיפול העיקרי הוא לא עם הילד אלה אתכם,  אתך ועם אמו של הילד:

אתם אלה  שיכולים לעשות את השינוי..

 אבל איך הוא שואל..

אתם עובדים על דפוס קבוע שיושב בתת המודע שלכם, אתם מתייחסים לילד בצורה מסוימת  ומגיבים להתנהגות שלו בצורה קבועה.

ברגע שתלמדו לעשות שינוי בהתנהגות לילד גם אם זה יהיה מלכותי בהתחלה הוא יהיה חייב לשנות את ההתנהגות.

והילד לא צריך טיפול הוא שואל ??

 אני מאמינה שהוא צריך העלאת בטחון ואמונה בעצמו ואת זה אפשר לעשות. (גם בעזרת תמציות ) אבל השינוי המשמעותי יהיה שינוי ההתנהגות שלכם אליו.

אנחנו נפרדים השיחה מסתיימת ומותירה אותי במחשבות ..

יום שישי טלפון נוסף אישה אחרת.. ".אני מחפשת טיפול לבת שלי " מה הבעיה? אני שואלת "

"היא ממש בסדר ..אבל ". היא פתאום מתפרצת ובוכה וכועסת רק בבית זה קורה...ושוב אני שומעת סיפור דומה...גם השיחה הזו נגמרת. ואם קודם הייתי במחשבות  עכשיו זה כבר תהיות...

איך אנחנו ההורים מיד חושבים על" טיפול לילד " ..ו לא רואים כמה אנחנו יכולים לעשות את השינוי ע"י "שבירת הכילים" "שינוי חוקי המשחק "-כלומר שינוי ההתנהגות שלנו.

ופתאום אני מבינה  שאותו דבר בדיוק גם  אני עושה:

כל בוקר יסמין לא זזה ,ובורחת ,ומסרבת להתלבש ,ומסרבת לצחצח שיניים, שלא לדבר על להסתרק ואני כולי עצבים ולחץ כי יש לי  פגישות והמון מה לעשות  , ואנחנו כבר חייבים להיות בגן.

אבל למרבה " ההפתעה" זה ממש לא עובד. להפך זה רק גרוע יותר מבוקר לבוקר..

אז פתאום אני מבינה שגם אני לא רואה ולא מבינה ..וההתנהגות הזו של הבוקר זאת ממש

 "ההופעה של יסמין " ואין שום סיכוי שהיא תוותר על שעה שלמה להיות במרכז הבית :

.זאת שרודפים אחריה, זאת שבורחת זאת שעושה בלאגן.

אז אני מבינה  שכמו שידעתי מצוין לייעץ לאנשים הללו . גם אני צרכה לשנות את חוקי המשחק.

אז החלטתי שמחר בבוקר אני לא מתרגזת , -כלומר נושמת ועושה את ההצגה של לא מתעצבנת, מעירה אותה שעה לפני כדאי שלא אגיע למצב של הלחץ, ופשוט לא רודפת אלה מתעסקת בדברים אחרים ולא בה.

אני יודעת שזה הדרך שתעבור ושזה יצליח.

אז למה  לקח לי כמה שבועות ושתי שיחות טלפון עם אנשים זרים להבין את זה ??!!

אז למה בעצם אני כותבת לכם את הסיפור הזה ?? כיוון שמאד קל לנו לראות משפחות אחרות ואנשים אחרים, אבל במשפחה שלנו אנחנו ממש לא רואים כי אנחנו בתוך הבעיה ובתוך ההתנהלות.

אז אני מציעה לכולנו להסתכל על הבעיות שלנו עם ילדנו קצת ממרחק, ולנסות להבין מה הם מנסים להשיג ואיך אנחנו שוברים את הכילים ומתנהגים אחרת.

 התגובה שלהם לא תאחר לבוא !!!