זהו הבלוג הראשון שאני כותבת, היום אני לא משתפת תמונה, אלא את הסיפור האישי שלי.

איך התחלתי לצלם אתם שואלים? תמיד נמשכתי לצילום, עוד שהיו מצלמות פילם. בגיל 12 רשמו אותי לקורס ראשון של צילום פילם.

למדתי איך לפתח את התמונות לבד, כמה כימיקלים לשים, איך קוראים לכימיקלים ומה התפקיד של כל כימיקל.

בנוסף יצרתי בחוג מאפס מצלמה, לקחתי פחית של נס קפה של עלית, עשיתי חור קטן עם סיכה באמצע,

ושמתי אמולסיה, זאת אומרת דף של צילום וחתכתי אותו לארבעה רבעים.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה? כדי שתדעו, נכון אני לא עתיקה, אני צעירה אבל עם ניסיון של חיים שלמים בצילום.

כל כך התלהבתי מלפתח את התמונות, וחשיפות ארוכות, וחשיפות כפולות, גם אז צילמתי בעיקר את עצמי או את המורה לצילום.

כשעברנו לצילום דיגיטלי אי שם בסוף שנות ה-90 תחילת שנות ה-2000 פתאום תרבות השפע תפסה מקום, עד היום בעצם.

בעצם אני לא נפרדתי מהמצלמה מאז גיל 12

תמיד שכללתי את היכולת הצילומית שלי.

בבלוג הזה אני אספר כל פעם על תמונות מיוחדות שאני מצלמת ועל הסיפור מאחוריהן.

יעל פרץ

הקליק שלי, הסיפור שלכם.