בתהליך..המתן בבקשה.

פיני שרגיל בן סירה - מומחה לטיפול בדחיינות / בלוג

מוח של לילה, מוח של בוקר – איך להימנע מטעויות היום הקודם

03/04/2014 10:16

  • .

    מדוע בערב ברור לנו שמחר אנחנו הולכים לכבוש את העולם,

    אבל כשמגיע הבוקר ומתחיל יום חדש זה איכשהו לא קורה...?

    .

    התופעה הבאה מוכרת, לדעתי, לכולנו. יש לנו הרבה משימות להספיק מחר, חלקן מחכות כבר לא מעט זמן. נניח גם שמחר מתחיל השבוע או שאולי זה דווקא היום האחרון לפני סוף השבוע או שמחר חוזרים מהחופש או שזה בכלל היום האחרון לפני שיוצאים לחופש... כך או כך, אנחנו נחושים בדעתנו להפוך את מחר ליום מוצלח ופורה ויעיל במיוחד. מחר אנחנו בוודאות עושים את מה שלא הספקנו לעשות כל התקופה האחרונה.

    יפה, אז אנחנו מתיישבים בלילה מול השולחן, לוקחים דף נייר חלק או את מחברת המשימות שלנו או פותחים לשם כך קובץ חדש במחשב, ואז אנחנו עורכים רשימה של כל המשימות שאנחנו מתכוונים לבצע מחר. אנחנו כותבים לעצמנו בדיוק את מה שעלינו לעשות ואם אנחנו ממש בתחושה חזקה שמחר הולך להיות יום מעולה אז אנחנו אולי אפילו ממיינים את הרשימה לפי הסדר המתאים לנו. עם מה הכי חשוב להתחיל ובאיזה חלק של היום נבצע איזו משימה וכך הלאה.

    סיכומו של דבר – לפני שאנחנו הולכים לישון רשימת המשימות שלנו למחר מוכנה ומסודרת ובטוח שאחרי שנת לילה טובה נקום בבוקר מלאי מרץ ונתחיל לתקתק את הרשימה הזו ולמחוק בכיף כל משימה שביצענו. מעולה!

    ואז מגיע הבוקר...

    ובבוקר, משום מה, אין פתאום זכר לכל האנרגיה הגבוהה הזו שחווינו אתמול בלילה. אנחנו זוכרים את כל מה שאמרנו לעצמנו שנספיק היום, אבל איכשהו היום שלפנינו נראה לנו לפתע מייגע ומעייף ועמוס וכזה שאין מצב שבאמת נספיק לבצע בו את כל מה שהבטחנו לעצמנו שנבצע. אנחנו מעיפים מבט ברשימה והיא נראית לנו ארוכה כאורך הגלות. היא נראית לנו בלתי אפשרית והיא מתסכלת עוד לפני שהתחלנו לבצע אפילו את המשימה הראשונה הכתובה בה. אבל איך זה יכול להיות? הרי רק לפני כמה שעות ישבנו במלוא המרץ ותכננו מה נעשה היום. ולא רק שתכננו, אלא שבאמת היה לנו ברור שלא תהיה לנו שום בעיה לבצע את כל המשימות שהכנסנו לרשימה. זה היה כל כך ברור וזה גם היה מאד אופטימי. הרגשנו מאד טוב עם הידיעה שמחר (כלומר היום) אנחנו הולכים לקדם כל כך הרבה דברים ולהיות יעילים ולהרגיש מסופקים ומבסוטים כשהיום יסתיים. אז מה קרה בין הלילה לבוקר...?

    התשובה היא שלא קרה דבר. לא התרחש שום תהליך מסתורי והאנרגיה שלנו לא זלגה והתנדפה לה. הדבר היחיד שבכל זאת קרה הוא שעבר זמן. עבר זמן מהרגע שבו ישבנו ותכננו והכנו את הרשימה עד לזמן שבו קמנו ליום חדש והתבאסנו מהרשימה. ומה קרה בזמן הזה? בזמן הזה, בכלל בלי שנרגיש, התחלף לו המוח של הלילה במוח של הבוקר וזה כל הסיפור.

    טוב, כמובן שהמוח שלנו נותר אותו מוח. הוא לא באמת התחלף. מה שקרה הוא שדרך הפעולה של המוח שלנו כאשר ישבנו בלילה והכנו את רשימת המשימות למחר שונה בתכלית מדרך הפעולה של המוח שלנו כאשר אנו קמים בבוקר ומנסים להתמודד עם היום שהתחיל. המוח של הלילה פועל במצב של תחזית. אנחנו חושבים על דברים שיקרו בעתיד שנמצא במרחק של כמה שעות מאתנו, כלומר על מה שיקרה בעוד 8 שעות ובעוד 10 שעות ובעוד 15 שעות וכך הלאה. המוח של הבוקר, לעומת זאת, פועל במצב של כאן ועכשיו, כלומר מה צריך לקרות כרגע.

    המוח של הלילה, בגלל המרחק שלו מהמשימה שהוא אמור לבצע בעתיד, מתייחס אל המשימה הזו כמשימה קלה ופשוטה. המוח של הלילה הוא מוח דחיין. הוא לא באמת צריך להתמודד עם המשימה הזו עכשיו ולכן הוא אומר לעצמו משהו בסגנון של "נעשה את זה מחר, מה הבעיה?!" המוח של הלילה משאיר את כל ההתמודדויות והקשיים הכרוכים בביצוע המשימה למוח של הבוקר, זה שבאמת יצטרך לבצע את המשימות בפועל.

    זה כאילו שאנחנו משתמשים בשני מחשבים שונים כדי לבצע חישוב מסוים. מחשב אחד רק אוסף את הנתונים ומכין אותם לקראת חישוב והמחשב השני צריך לבצע את החישוב בפועל. זה כמו מצב שבו אנחנו גם המנהל וגם העובד של אותו מנהל. המנהל (המוח של הלילה) קורא לעובד שלו (המוח של הבוקר) ואומר לו: "לך מחר לביטוח לאומי ותסגור לי את כל העניין הזה עם המכתב שהם שלחו. בסדר? זו לא בעיה. רבע שעה ואתה מתקתק שם את כל הסיפור." העובד אומר "בסדר" אבל אז מגיע הרגע הזה שבו עליו באמת ללכת לביטוח לאומי כדי לסגור את כל הענין הזה עם המכתב שהם שלחו וזו כבר חתיכת סיפור...

    אנחנו בעצם עובדים על עצמנו, כי אנחנו מאפשרים לחלק מסוים שלנו לתכנן תוכניות שחלק לגמרי אחר שלנו אמור לבצע בפועל. כתוצאה מכך אנחנו יוצרים לימוד שלילי של אי-הצלחה. אנחנו מתרגלים למצב שבו אנחנו לא מקיימים את מה שהבטחנו לעצמנו. אנחנו מבינים די מהר שהשיטה שלנו לא עובדת, שאנחנו מתכננים תוכניות אבל לא באמת מצליחים לבצע אותן ואז אנחנו מפנימים את חוסר היכולת שלנו לשנות את המצב ומנציחים את התסכול הכרוך בכך. המצב הזה הופך להרגל והרגל הוא משהו שממשיכים לקיים אותו מבלי לשנות אותו.

    אז מה עושים? איך לא נופלים למלכודת הזו? איך אנחנו מפסיקים לעבוד על עצמנו וגורמים לכך שתהיה יותר התאמה בין מה שתכננו לבין מה שביצענו בפועל? הנה כמה רעיונות שיעזרו לכן/ם לשפר את המצב. כמובן שלא חייבים ליישם את כולם. למעשה, מספיק שתיישמו רק אחד מתוך הרעיונות שאציג וכבר תרגישו בשיפור משמעותי במצב. כי העיקר הוא להבין את הרעיון המרכזי והרעיון המרכזי הוא לשבור את ההרגל השלילי של לתכנן תוכניות שלא נצליח לבצע.

    (1) לפני הכל – להסכים לרעיון שהתוכנית שאנו מכינים בלילה היא רק התאוריה ולא המעשה, כלומר שהיא אינה ריאלית, ולהתעקש על הכנת רשימת משימות שכן תהיה ריאלית ותתבסס על נסיון העבר המצטבר שלנו.

    (2) להכין בלילה את הרשימה הרגילה, אבל אז לחלק אותה – פיזית! – לכמה רשימות קטנות יותר. כלומר, במקום שיהיה לנו דף אחד עם הרשימה כולה, להחזיק בשלושה ארבעה דפים קטנים יותר, שבכל אחד מהם רשומות רק חלק מהמשימות שתכננו למחר. ואז, כשמתחילים מחר את היום, להתייחס אל הדף הראשון בלבד. זה מצמצם באופן משמעותי את האיום והרתיעה הכרוכים בהסתכלות על דף גדול עמוס במשימות. רק אם סיימנו את הדף הקטן הראשון, נעבור לדף הבא.

    (3) להכין את הרשימה בלילה ואז להראות אותה לבן / בת הזוג שלנו (או לאדם קרוב וזמין אחר) שמכירים אותנו היטב ויודעים טוב מאד כמה באמת נספיק לעשות מחר. לבקש מאותו אדם קרוב להביע דעה על הרשימה שלנו ולסמן עבורנו כמה משימות הוא או היא באמת חושבים שנספיק לבצע.

    (4) בזמן הכנת הרשימה בלילה, לעצור לרגע, לעצום עיניים ולדמיין שעכשיו בוקר. לנסות להרגיש מה באמת יהיה מצבנו בבוקר, כמה אנרגיה באמת תהיה לנו לביצוע משימות במהלך היום, כמה משימות באמת נספיק לבצע ולפי זה לערוך את הרשימה.

    (5) לשנות את הפרמטר המרכזי ביותר של פעולת הכנת הרשימה ובמקום להכין אותה בלילה להכין אותה בבוקר. זה יגרום לכך שמוח הבוקר שלנו, זה שאחראי על ביצוע המשימות בפועל, הוא גם זה שיהיה אחראי על יצירת הרשימה ולכן רוב הסיכויים הם שלא יהיה פער כל כך משמעותי בין הרשימה שנכין לבין הביצוע שלה בפועל.

    (6) להגזים כלפי מטה, כלומר להכין בלילה, בכוונה תחילה, רשימה עם מעט מאד פריטים (אפילו עם פריט אחד בלבד) ובכך לצמצם מראש את הפער בין הרשימה לבין הביצוע בפועל. מדוע זה טוב? כי אם, למשל, אנחנו מספיקים לבצע בממוצע 4 משימות ביום, הרי שאם התחלנו מרשימה של 20 פריטים זה אומר שביצענו רק 20 אחוזים ממנה, אבל אם התחלנו מרשימה של 8 פריטים זה אומר שביצענו 50 אחוזים ממנה וזהו הבדל דרמטי. במילים אחרות, יצירת רשימות קצרות מראש גורמת לחוויה משמעותית בהרבה של הצלחה.

    (7) להחליט מראש שנבצע רק חלק מהרשימה, כלומר להכין את הרשימה אבל להגיד לעצמנו מראש שלא באמת נבצע את כולה. זה יאפשר לנו להתעורר עם התחושה שגם אם לא נספיק את כל מה שתכננו זה עדיין בסדר וזה עדיין יחשב להצלחה. המטרה כאן היא ליצור שינוי בתפיסה הפרפקציוניסטית שלנו שלפיה כל ביצוע שהוא פחות ממלא (כלומר כל מצב שבו לא ביצענו את כל המשימות שברשימה) הוא כישלון.

    (8) להפעיל על עצמנו סנקציה חיובית, שתאפשר לנו לקבל את העובדה שלא ביצענו הכל. לדוגמה – להכין את הרשימה בלילה ולהחליט שאם יהיה בה סעיף שלא נספיק לבצע לא נוכל להעביר אותו לרשימה של היום הבא. כלומר, אם לא הספקתי לבצע שיחת טלפון מסוימת שתכננתי ליום שני, לא אכניס אותה מחדש לרשימת המשימות של יום שלישי וכך עד סוף השבוע (אוכל לחזור אל המשימה הזו מחדש בשבוע שלאחר מכן). המטרה היא לשנות את ההרגל השלילי שהזכרתי, שבו זה כבר מובן לנו מאליו שאנחנו מתכננים תוכניות שאינן מגיעות לידי ביצוע ופשוט מעבירים משימות מיום ליום מבלי לבצע אותן בפועל. כי זוהי הרי התגלמות הדחיינות – הידיעה שהתוכנית לא באמת משנה כי בסופו של דבר גם מחר לא נעשה את מה שהבטחנו שנעשה.

    (9) בזמן הכנת הרשימה בלילה לדמיין שעלינו להתחיל לבצע אותה כבר בעוד חמש דקות! המטרה היא לא לתת למנגנון התחזית (כלומר לדחיינות) לעבוד. אנחנו נגלה בקלות, שכאשר המוח שלנו מכוון לתחילת ביצוע מיידי הוא מוכן לקחת על עצמו הרבה פחות משימות מכפי שהוא מוכן לקחת על עצמו כאשר הביצוע הוא עתידי.

    זהו. כל שנותר עכשיו הוא להתחיל לבצע. בהצלחה!

    אני מזמין אתכן/ם להגיב ולשתף.

תגובות

פיני שרגיל בן ס.. לטיפול בדחיינות...

מאמן אישי ועסקי ועובד סוציא...

עסקים מומלצים בתחום

ליאור רוזנטל  תקשורת אפקטיבית לעסקים ליאור רוזנטל תקשורת אפקטיבית לעסקים
LRPR - תקשורת אפקטיבית לעסקים
דביר  דיאמנט דביר דיאמנט
דביר דיאמנט - לחגוג את הפרעת הקשב