בתהליך..המתן בבקשה.

פיני שרגיל בן סירה - מומחה לטיפול בדחיינות / בלוג

אפשר לדבר עם המנהל? - על חוויית השחיקה של ניהול עסק עצמאי

19/11/2014 11:34

  • \\

    בואו נדבר קצת על מה זה אומר להיות הבעלים של עסק עצמאי. עבורי, כמי שמנהל אחד כזה כבר 13 שנים, מדובר במצב מתמשך שמכיל בתוכו כמעט כל רגש וחוויה אפשריים. גאווה, סיפוק, אתגרים, התמודדויות, סקרנות, למידה, מיומנויות, הנאה, הצלחה, וכמובן גם חרדות, מתחים, תסכולים, כשלונות ורגעי שבירה. השאיפה, מן הסתם, היא להביא את העסק (ואת עצמנו, כבעליו) למצב שבו נתנסה יותר בחוויות הטובות והמהנות, אלה שיגרמו לנו להרגיש שאנחנו עושים את הדבר הנכון וידרבנו אותנו להמשיך הלאה.

    .

    כמאמן עסקי, רוב לקוחותיי הם בעלות ובעלי עסקים עצמאיים. חלקם מקימים את העסק שלהם ממש עכשיו, חלקם יצאו לדרך עצמאית לפני שנה, שנה וחצי וחלקם מנהלים את עסקיהם כבר עשר שנים ויותר. והנה מה שמפתיע – כמעט כולם מדווחים על חוויה של שחיקה, שכוללת חוסר מוטיבציה, קושי להניע את עצמם לפעולה וחוסר אונים מול הישות הרעבה-תמידית הזו שנקראת העסק שלהם. תחום העיסוק לא משנה, הוותק לא משנה ואפילו חוויות ההצלחה לא תמיד משנות. בסוף היום כולם מתארים סוג כזה או אחר של שחיקה. כמובן שזו לא החוויה היחידה שהם מתארים, אבל היא בהחלט חוויה מרכזית ובולטת. איך זה יכול להיות? איך זה שלמרות השוני בין עסקים שונים ובין בעלות ובעלי עסקים שונים, יש חוויה בסיסית שמשותפת לכולם?

    .

    מגוון רחב של גורמים מובילים לשחיקה. אמנה כמה מהם:

    - פער ניכר בין הסיבות המקוריות שהובילו להקמת העסק לבין הדרישות האמיתיות של העסק. לדוגמה – נניח שבמשך שנים אני עוסק בנגרות כתחביב. באיזשהו שלב אני אומר לעצמי שאני גם מאד טוב בזה וגם מאד אוהב את זה, אז למה לא לפתוח עסק לנגרות? אבל מהר מאד יתברר לי שלהיות נגר אומן זה רק חלק מהסיפור, ואפילו לא החלק המרכזי. העסק דורש ממני להיות גם משווק אומן, מנהל אומן וכך הלאה.

    - חוסר באורך נשימה. עסק צריך לפעמים שנה, שנתיים וגם שלוש שנים כדי לעמוד על הרגליים ולהתייצב. בזמן הזה נדרשים משאבים רבים כמו כסף, סבלנות, נחישות והתמדה. לא כולם מצליחים לקחת מספיק אוויר כדי להמשיך לגייס ולהשקיע את המשאבים האלה בזמן שהעסק עדיין לא מספיק יציב ולא מספיק בטוח.

    - ניהול עסק עצמאי של אדם אחד הוא תהליך שיש בו בדידות רבה. אין בעלי מניות מעל, אין עובדים מתחת ואין מנהלים נוספים במקביל. ברור שיש לקוחות וספקים, יש משפחה וחברים, יש יועצים, אבל בסופו של דבר האחריות הכוללת על העסק מונחת על כתפי בעל/ת העסק.

    - היעדר תמיכה מצד מוסדות המדינה הרלוונטיים. למרות חלקם האדיר של עסקים קטנים ובינוניים בכלכלה (על פי דוח של בנק ישראל עסקים אלו מהווים 97.5% מכלל העסקים הרשומים בישראל, אחראים ל-40% מהתוצר ומעסיקים 41.5% מכלל השכירים במשק!!!) הם מקבלים מעט מאד תמיכה מהמדינה (בנושאים כמו הלוואות, רישוי, תנאים סוציאליים וחוקים תומכים)!

    - קיומה של תרבות עסקית פגומה בנושאים כגון מוסר תשלומים, הערך הנתפס של שירות ותכנון ארוך טווח.

    - סטטיסטיקה פשוטה ותנודות השוק. כלומר, לא כולם יכולים להצליח. אין מקום לכל העסקים ואין צורך בכולם, לא לכולם יש את מה שדרוש כדי להיות בעלי עסקים,  לא כולם יכולים להציע שירותים ומוצרים טובים מספיק וכך הלאה.

    .

    כל בעלת ובעל עסק מתמודדים עם התנאים שהזכרתי וההתמודדות הזו לעולם אינה קלה או מובנת מאליה. יחד עם זאת, היא אפשרית והיא לא חזות הכל. העסק אינו מורכב רק מהתמודדויות מורכבות, קשיים ותסכולים. התנאים הנ"ל בהחלט מובילים לשחיקה, אבל יש גם גורמים שמאזנים אותה ומאפשרים להמשיך במסע ואפילו להצליח בו. אז מהי בכל זאת הסיבה העמוקה יותר לחוויית השחיקה שמופיעה אצל רוב בעלות ובעלי העסקים? בעיניי, התשובה נעוצה בפער שבין היותו של אדם היזם, הבעלים והמנהל של עסק, לבין התפקיד שהוא מבצע בעסק שלו בפועל.

    .

    כדי להסביר מהו הפער הזה אתאר בקצרה דינמיקה אופיינית של התמודדות בעל עסק עם דרישות העסק שלו. זה בדרך כלל מתחיל בנקודה שבה בעיה כזו או אחרת הופכת לאקוטית מספיק כדי להניע את בעל העסק לפעולה. דוגמה נפוצה לכך היא תזרים המזומנים השלילי או בשמו המוכר יותר – אוברדרפט. שילוב של מספר לקוחות שאינם משלמים בזמן (או בכלל), היעדר תכנון לטווח ארוך (תשלומים שמקדימים את ההכנסות), הוצאות לא מתוכננות ומעט מדי מכירות, למעשה מכריחים את בעל העסק לנקוט פעולה, כי האלטרנטיבה היא המשך והרעה של המצב הקיים, כלומר דשדוש, דעיכה ובמקרים לא מעטים גם סגירה של העסק.

    .

    במצב זה בעל העסק נכנס ללחץ ולסחרור, שמתאפיינים ברצון לתקן את כל הדרוש תיקון – לשפר את הגביה, להתחיל לתכנן טוב יותר את התזרים (למשל, מתי לבצע רכישות שונות), לשלוט בהוצאות, להגדיל מכירות, להעלות מחירים, לפתח מוצר חדש ויקר יותר וכך הלאה. התוצאה היא עבודה במתכונת של כיבוי שריפות, שבה בעל העסק פועל במצב של תגובה ולא במצב של יוזמה. במילים אחרות, הוא נוקט בפעולות שונות כי אין לו ברירה ולא כחלק מתוכנית ארוכת טווח. הוא פועל כדי להציל את העסק, כלומר מתוך אילוץ, והמשמעויות הן: שהוא לא בהכרח מבצע את הפעולות הנכונות לעסק, הוא לא יעיל (כי הוא פועל מתוך לחץ), הוא מונע על ידי רגש, והוא רואה חלק צר בלבד מתוך תמונה רחבה ומלאה יותר.

    .

    לפעולה במצב של כיבוי שריפות יש משמעות נוספת, והיא שבעל העסק, בגלל שעליו להצליח לבצע הרבה מאד פעולות שונות בזמן קצר, הופך להיות פועל היצור של העסק שלו. לא המנהל שהוא אמור להיות, זה שמסתכל על התמונה הגדולה, מתכנן, מוביל ויוזם, אלא עובד (מעין עובד שכיר של העסק) שהמציאות מכתיבה לו מה לעשות ושעומס המשימות שאיתו עליו להתמודד לא משאיר לו זמן, אנרגיה, סבלנות ורצון לבחון את העסק שלו מנקודת מבט של בעלים ומנהל.

    .

    חשוב להבין – כבעלות ובעלי עסקים ברור שלפעמים אנחנו אכן הפועלים של העסק. כאשר מדובר בעסקים של אדם אחד, אותו אדם הוא גם היזם וגם הבעלים וגם המנהל וגם איש המקצוע (בתחום הספציפי שסביבו הוקם העסק) וגם מנהל החשבונות וגם איש השיווק וגם איש המכירות וגם השליח וכך הלאה. אבל, וזה אבל משמעותי ביותר, מבחינת התפיסה שלנו את העסק, מבחינת התפיסה שלנו את מקומנו בעסק, חשוב שנדע ונזכור שאנחנו לא פועלי היצור. אנחנו הבעלים של הישות הזו ואנחנו מנהלים אותה. זה אומר שעלינו לשאוף לעבוד ממקום של חזון, של אסטרטגיה ושל תוכנית פעולה. עלינו ליזום יותר מאשר להגיב. עלינו לפתור בעיות מראש יותר מאשר לכבות שריפות. אלא שבפועל זה בדרך כלל לא מה שקורה. בפועל אנחנו בדרך כלל העובדים השכירים של עצמנו. דעתי היא, שהפער בין האידיאל (יזם, בעלים ומנהל של עסק, שמתכנן ואז מוביל), לבין המציאות (פועל היצור שמתמודד כל הזמן עם העומס הסיזיפי של משימות העסק) – הפער הזה הוא הסיבה המרכזית והעיקרית לשחיקה שהצגתי בתחילת הדברים.

    .

    מה מקור הפער בין האידיאל למציאות? ראשית, המרחק בין הסיבות המקוריות להקמת העסק (למשל התחושה שיש משהו שאני טוב בו ושיש בו צורך, למשל הרצון להפסיק לעבוד כשכיר/ה וכד'), לבין המשאבים הדרושים לשם טיפוח עסק מצליח לאורך זמן. שנית, המודל שיש לרובנו הוא המודל של בעל העסק פועל היצור, פשוט כי יש הרבה יותר בעלות ובעלי עסקים כאלה בסביבה. סיבה נוספת היא שלא מלמדים אותנו כיצד להיות מנהלים מוצלחים, לפתח "ראש גדול" ולנסח חזון ואסטרטגיה. אבל בעיניי, הסיבה העיקרית לפער היא העובדה שלהיות מנהל טוב ומוצלח זה הרבה יותר קשה מאשר להיות בעל עסק שמכבה שריפות. זה הרבה יותר תובעני, הרבה יותר מחייב וזה דורש הרבה יותר אחריות. ולכן, באופן לא מודע, אנחנו מוצאים את הדרך להימנע מהאפשרות הזו וממשיכים להפעיל את העסק שלנו בשיטת "מה הדבר הכי דחוף לי כרגע".

    .

    צמצום הפער שתיארתי במטרה להפוך למנהלי העסק שלנו במקום לעובדי העסק, על אף שהוא עניין קשה ומורכב, יוביל לא רק לירידה משמעותית בשחיקה (הישג נפלא כשלעצמו), אלא כמובן יאפשר לעסק להפוך לפורה, מצליח ומספק. אבל איך עושים את זה? איך משנים תפיסה? איך גדלים ומתבגרים ומקבלים את האחריות הכרוכה בלהוביל ולהנהיג את העסק שלנו? התשובה מורכבת מחלק קונקרטי ומחלק רגשי. החלק הקונקרטי כולל את כל אותן מיומנויות שעלינו לשכלל (אם כבר יש לנו אותן) ולרכוש (אם עדיין אין לנו אותן). אילו מיומנויות? תכנון, ניהול משימות, שיווק, מכירות, ניהול כספי, אסרטיביות, שירותיות ועוד ועוד. לא חייבים להחזיק בכל המיומנויות ולא חייבים לשלוט בכולן, אלא להבין מה בעיקר חסר לנו, מה יותר יקדם אותנו, מה נדע ליישם טוב יותר וכך הלאה. בשורה התחתונה – ככל שנשכלל את מיומנויות ניהול העסק, כך נוכל לשכלל יותר את העסק עצמו.

    .

    אבל כאמור, השינוי כולל גם מרכיב רגשי. ניתוח המפגשים בשטח עם לקוחותיי, בעלות ובעלי העסקים, הראה לי כי המחסום העיקרי בדרך מלהיות אדם שעובד בעסק שלו לאדם שמנהל את העסק שלו, הוא הקושי שלנו להגיד לעצמנו ולסביבה בפה מלא שאנחנו מנהלים, שאנחנו אנשי עסקים. לרוב אנחנו אומרים "יש לי עסק" וכמעט אף פעם לא "אני מנהל עסק". זהו הקושי שלנו להכיר בערך עצמנו ולבטא את הערך הזה בקול רם. אנחנו מעדיפים את המקום הקטן והנוח, שלכאורה יש בו פחות סיכונים. אלא שסיכון אחד בכל זאת יש בו, וזה הסיכון שהעסק לא ימריא ולא יצליח, כי אנחנו תופסים אותו (ואת עצמנו) כקטן, כמקור פרנסה במקום כמקור להגשמת החלום שלנו, כמקום עבודה במקום כמקום שאין גבול לביטוי העצמי שיכול להתאפשר לנו בו.

    \\

תגובות
  • עמיר שפר  טיפול בכאב ואורתופדיה עמיר שפר טיפול בכאב ואורתופדיה - לפני 1769 ימים

    פוסט מעניין מאוד, תודה. יחד עם זאת לדעתי לא ענית (לפחות לי) על "בעיה" אחת. אני *לא רוצה* להיות "מנהל" של העסק, אני נהנה מהעבודה (ולכן בחרתי במקצוע) ועל כן אני כן רוצה להיות "הפועל". מה אז עושים? הרי אם הייתי רוצה להיות יזם, לא הייתי פונה לתחום הטיפול. ועדיין יש שחיקה. לא ברצון לעבוד, אלא כן ברצון לשווק ולקדם את עצמי, במיוחד מאז שהעסק התאזן. כאילו חסר הדרייב כדי לעשות את קפיצת המדרגה.

  • פיני שרגיל בן סירה מומחה  לטיפול בדחיינות פיני שרגיל בן סירה מומחה לטיפול בדחיינות - לפני 1769 ימים

    הי עמיר, איזה כיף שקראת והגבת. תודה. בעיניי, להיות בעמדת המנהל אין משמעותו שאתה לא עובד בעסק שלך. הרי מראש אני מדבר על בעלות ובעלי עסקים שהם הם העסק, כלומר עסק של אדם אחד. פתחת את העסק כי אתה אוהב לטפל וכי אתה טוב בזה. ברור שתמשיך לעסוק בכך. כוונתי בלהיות מנהל ולא רק פועל היא לכך שאחריותך היא להוביל את העסק לצמיחה ולא רק להגיב למה שקורה ולכרוע תחת עומס המשימות מבלי שתהיה לך מספיק אפשרות להרים את הראש ולהנות מעמל ידיך. זה אומר, בין השאר, שעליך לחבוש כובעים נוספים מלבד הכובע המקצועי (מטפל במקרה שלך). זה אומר שעליך לפנות ולייצר משאבים שיאפשרו לך לטפל (בעצמך או באמצעות אנשי מקצוע אחרים) בנושאים כמו שיווק, מכירות, גביית כספים ועוד. במילים אחרות, דעתי היא שאם תמשיך להיות רק הפועל לא תוכל להוביל לאותה קפיצת מדרגה שאתה מעוניין בה וזה מה שבין היתר יוצר את חוויית השחיקה המדוברת.

  • עמיר שפר  טיפול בכאב ואורתופדיה עמיר שפר טיפול בכאב ואורתופדיה - לפני 1769 ימים

    הבנתי. נקודה למחשבה. תודה :)

  • פיני שרגיל בן סירה מומחה  לטיפול בדחיינות פיני שרגיל בן סירה מומחה לטיפול בדחיינות - לפני 1769 ימים

    בשמחה רבה :)) ותודה לך על הקריאה והדיאלוג!

  • כרמלה טל  תיאום פגישות עיסקיות כרמלה טל תיאום פגישות עיסקיות - לפני 1765 ימים

    פיני - פוסט מעולה! גרמת לי לעצור באמצע היום את שיחות הטלמיטינג ולהגיב... עמיר התפיסה שלך ושלי (אנחנו צריכים לצאת ממנה) היא שאנחנו טובים במה שאנחנו עושים, מתמחים ותנו לנו לעבוד ואל תבלבלו את המוח.... בימים אילו אני מסיימת את המחזור הראשון של בי"ס להזנקת עסקים של יהודה לחיאני ואבישי גרייצר (2 תותחים). בתום המפגש האחרון של קבוצתנו ששניכם הייתם נוכחים בו היתה לי פגישה עם יהודה לחיאני - פגישת סיכום לסדנא. הוא תיאר לי 3 סוגי בעלי עסקים: מנהלים, יזמים, פרוייקטורים שממוקדים בעבודה (אתה ואני עמיר). מצב זה מקבע אותנו (מודה...) וגורם לנו לתפוס את עצמנו כפי שפיני תיאר. אז אנחנו צריכים לאזור אומץ... ולעלות מדרגה.... כמובן שצריכים להיות מגובים בחזון, תוכנית עסקית/שיווקית וכו'. צריך גם לחשוב על הלמה. לי לדוגמא הלמה מאד ברור - בשביל לעזור את עולם השכירים הייתי מוכנים לשלם באהבה הרבה מחירים (שאני לא מצטערת על אף אחד מהם). הגיע העת לעלות מדרגה... צריך להושיב את הפחד לידנו... יאללה עמיר....

  • פיני שרגיל בן סירה מומחה  לטיפול בדחיינות פיני שרגיל בן סירה מומחה לטיפול בדחיינות - לפני 1765 ימים

    תודה רבה כרמלה. כיף שקראת והגבת ושמח שמצאת ערך בפוסט.

ציון איכות

  (53 מדרגים)
10
מחיר: 10
שירות: 10
זמינות: 10
אמינות: 10

נקודות פעילות

0
ב 4 החודשים האחרונים
(7,815 סה"כ נקודות)
543
צפיות בפרופיל