בשנים האחרונות ישנה עלייה ניכרת במספר האנשים המחפשים לעצמם דרך שונה למסלול חייהם, תרים אחר נתיבים חלופיים מאלו שהורגלנו אליהם במשך מרבית חיינו. העומס והלחץ של העולם המודרני הביאו לשחיקה מז'ורית באנרגיות החיים שבנו, ויותר ויותר אנשים חסרים את השלווה ושמחת החיים. בעקבות המרדף אחרי העושר השארנו את האושר והסיפוק במקום נידח.
בהתאמה מדויקת של היצע וביקוש, ניתן להבחין בגידול בכמות ה"תורות", השיטות והטכניקות המציעות דרך לאיזון פנימי וכך גם לגבי העוסקים בהן. ניתן למצוא שיטות עתיקות כחדשות, כגון 'אימון אישי' (Coaching), מודעות עצמית, יוגה צחוק, ריו אביירטו, מדיטציה, תקשור, דמיון מודרך ועוד רבות.
כל שיטה מציעה את עקרונותיה לחיבור עמוק לאני הפנימי, לגילוי האהבה העצמית, לשחרור הנפש, לעשייה האישית ולחיים מאושרים. ביכולתו של כל אחד למצוא את הדרך המתאימה לאישיותו ולהגיע להגשמה הנכספת. מי שאוהב לצחוק, מי שאוהב לרקוד, מי שאוהב לדבר ומי שאוהב לשתוק.
למרות השוני בין אופיין של השיטות השונות, ישנה נקודת דמיון מהותית, אשר לדעתי, מייצגת את כל רעיון האחדות, החיבור הפנימי וההגשמה, והיא האחריות האישית.
אין כוונתו של רעיון האחדות למיזוג עם החברה הסובבת ומציאת קשר אינטימי ביחסים עימה, אלא כוונתו לאחדות הפנימית של אדם עם עצמו – אחדות גופנפש/נשמה. אחדות שכזו משמעותה שהפרט מקבל את עצמו באופן מלא ואוהב עצמו אהבה גדולה, ללא שיפוט וללא ויתור על אף פן מעצמו, גם אם קשה לו להתחבר לאספקטים שונים באישיותו. המטרה איננה להיות מושלם, אלא להיות שלם. אי קבלה של העצמי מביאה לאי אהבה של העצמי ומשם הדרך לפילוג פנימי קצרה. באופן זה משתרשים פחדים וחרדות המביאים לתקיעות בחיים, להעדר זרימה ולחניקת היכולות והרצונות האמיתיים של האדם ונשמתו ומכאן לחוסר עשייה כנה ומעשירה. כל אלה מובילים לתסכול, כעס וזריקת חיצי האשמה לכל עבר.

נטייתנו הטבעית היא לחפש אשם חיצוני לכל בעיה שאנו נתקלים בה, לכל מחלה, לכל מצב רוח שיגיוני או מדוכדך השורה עלינו. במקרה של מחלה - קיים וירוס או חיידק שהתיישבו באיזו בלוטה או איבר אחר בגופנו וגורמים לתחושת קבס, כאב וחולשה. כאשר אנו כועסים, זו אשמתו של הבוס שלנו שדרש יותר מדי, או צעק, או של בן זוגנו ששכח לאסוף את הילדים בזמן. אם אנחנו בודדים, זו אשמתם של אלו שלא רוצים אותנו, או שזה פשוט בגלל שאף אחד לא מספיק טוב עבורנו, כשאנו מובטלים זה בגלל שאין מספיק היצע:
החברות אשמות, המדינה אשמה, הכלכלה העולמית אשמה. האחריות של גבר מכה מוטלת על הוריו שהכו אותו. אישה דתייה שתינוקה נפטר ביום לידתו, תאמר משפטים כגון 'אלוהים נתן ואלוהים לקח', אלוהים אחראי. ישנן דוגמאות נוספות למכביר.
באופן תמידי אנו חיים בתחושה שיש מישהו אחר הנושא באחריות לכל מה שלא הולך לנו בחיים ולכל מה שהתפספס בדרך. ייתכן, כי הטלת האחריות נובעת מהעובדה שרובנו מתייחסים לאחריות כאל אשמה, ולזו יש קונוטציה שלילית, שקשה להשלים עימה וקשה לצמוח ממנה. מרביתנו חוששים להיות אשמים ולהיענש, בין אם על ידי המשפחה, החברה ובעיקר על ידי הלקאה עצמית. אחריות אינה אשמה!
זריקת אחריות על גורם זר אינה הפתרון לכל צרה. הטלת אחריות על אדם אחר מטילה גם את האחריות לשינוי חיובי עליו ומוסרת את האושר שלנו לידיו.

בכל אדם קיימת נשמה שבאה להתנסות בדבר כלשהו בעולם הזה ולצמוח. בשל כך, אנו מושכים אל חיינו, במודע או שלא במודע, חוויות שיאפשרו לנו את ההתנסויות המתאימות ואת ההתמודדות עימן. במידה ואיננו חווים את אותן חוויות ואיננו לומדים את השיעור שעלינו ללמוד, לא נוכל להתפתח וכך נמשיך למשוך אל חיינו חוויות דומות. למידת השיעור תצליח על ידי לקיחת אחריות.

בכוחנו לפתח הסתכלות פנימית וכנה אל ועל עצמנו, על ידי התבוננות ארוכה ונוקבת במחשבותינו, רגשותינו והתנהגותנו, תוך אומץ רב לראות גם את הנקודות הלא מחמיאות אשר רובינו מדחיקים בדרך כלל.
התבוננות פנימית תחשוף בפנינו את שבאנו ללמוד ותגלה מי אנו באמת. התבוננות שכזו תאפשר, בסופו של דבר, להיפטר מהאגו, מהדעות החיצוניות, מהתכנים שאינם אנו אלא מה ששיקפו לנו שאנו ולחוות אושר אמיתי.
נסה לצאת לכמה רגעים ביום מהמולת הדרך, מהרעש ומעצמך, והתבונן מהצד על כל מה שהינך חווה. נשום עמוק את כל מה שאתה חש באותו הרגע. לאחר שתשמע את השקט, כנס אל עצמך וחפש את מה שחסר לך, נסה להתחבר אל הכאב שלך ומצא את החיוך שלך, צעד בעקבותיו ותגלה את מה שמניע אותך, את מה שמזרים אנרגיה בכל עורקיך. התבוננות שכזו, יום, יום, תוביל אותך אל האמת היחידה שלך – אליך, לתגלית של אתה האמיתי. זה הכוח שלך וזו האחריות שלך.
התבוננות פנימית אינה משימה קלה ודורשת כוחות עצומים וסבלנות. פעמים רבות לא ברור לנו איך להתבונן ולאן. מכאן, קיימת האפשרות להיעזר במי שעבר כבר את הדרך ובכלים מסייעים, כדוגמת השיטות שהוזכרו בתחילת הכתבה, כל אחד על פי העדפותיו, שיובילו אל המטרה. הדבר החשוב ביותר בכל דרך שתבחר היא ראשית כל, החלטה אחת, שזו הדרך בה בחרת ללכת ואמונה שיש לאן.