אנחנו עושים הבוקר עסקים, בפיתחו של יום השואה.
אני מבקשת לציין את חברי קבוצתנו שממש בשבועות האחרונים נפרדו מבני משפחה קרובים ויקרים שהיו גיבורים ששרדו את התופת, אותו דור של אנשים עם חזון, התמדה, נחישות, אמונה ואהבה גדולה, שבזכותם אנו כאן היום.
ברשותכם, לא אזכיר אותם כאן בכתוב... חברי קבוצת ש' בשהם, מי מכם שמבקש להזכיר את השם המלא, ולשים קישור לסיפור החיים, המסע של אותו קרוב משפחה יקר שהלך לעולמו, מוזמנים כאן בתגובות!!  זה חשוב להכיר ולזכור.

אני בחרתי הבוקר לציין את יום השואה דווקא לא דרך סיפורים של ניצולי שואה. אלא דרך נושא של אפלייה וגזע.

על TED.com שמעתם, נכון?

TED הוא ארגון ללא כוונת רווח שהחזון שלו להנגיש רעיונות ולהפיץ אותם. לכולם. לכן הסלוגן שלו "רעיונות ששווה להפיץ"
בטד אפשר ליהנות מהרצאות קצרות מעוררות השראה – באורך של עד 20 דקות, שמועברות על ידי המרצים הטובים בעולם. ההרצאות בטד מתורגמות לעשרות שפות, על ידי מתנדבים מכל רחבי העולם.

אני נמצאת בצוות המתרגמים. ומאחורי כבר תרגומים לשש הרצאות, ועריכה של תרגום שאחר עשה, ועוד היד נטויה.
למה אני עושה את זה?

כי זה מה שלמדתי מאחד המרצים שהירצה שם כבר שש פעמים – פרופ' דן אריאלי  (לא רציונלי ולא במקרה). הוא טוען שהפתרון לבעיה של מחסור - בזמן או בכסף, הוא פשוט. לתת מהם. לחלק אותם. אם חסר לך כסף, תן כסף למי שזקוק לו, אפילו רק כמה מטבעות. זה מעביר לעצמך מסר של שפע. ''יש לי מספיק''. ואם חסר לך זמן, אותו הדבר. לכן אני מתנדבת ומשקיעה את זמני גם בתרגום סרטוני טד. כדי לחוש שזמן לא חסר לי.  :-)
לפני שבוע תרגמתי סרטון חדש.
-->-->
-->-->

כאן למטה, מופיע הסרטון המלא - קישור מיו טיוב. עדיין בלי התרגום - התרגום יתפרסם באתר טד, ואז אחליף את הקישור כאן. אביא כאן רק קטעים, שעברו התאמה להקראה על-ידי:

בסרטון עולה נואמת, שכמובן כתבה לעצמה את הנאום: עולה על הבמה אשה צעירה כבת 18, אמריקאית כהת עור, בשמלה לבנה ומעליה ג'קט שחור

ומאחוריה על מסך גדול תמונה ענקית של עוגיית אוראו  על כוס חלב.

והיא מתחילה לדבר:

"זה נראה די טוב, לא?" היא שואלת.

"העוגייה הזו נראית מאוזנת באופן מושלם על שפת הכוס.

איזון – זה משהו שכולנו מקווים להשיג

אבל כשאני הגעתי לתיכון, והייתי בכיתה ט' הייתי לגמרי ללא איזון.

צללתי לתוך כוס החלב הענקית שאנחנו קוראים לה החיים

ובקושי הצלחתי לשמור את הראש מעל למים.

כתלמידת תיכון צעירה, למדתי הגדרה מאד שונה למילה אוראו,

לא העוגייה המתוקה שכולנו מכירים ואוהבים,

מסתבר שאפילו במילון המילה הזו מופיעה עם הגדרה שונה: אוריאו הוא מונח מעליב, שנמצא בשימושם של שחורים כדי לפגוע בשחורים אחרים,

כשמכנים אדם שחור 'אוראו' בעצם אומרים שהוא רק נראה שחור מבחוץ, אבל הוא לבן מבפנים.
אדם לבן מבפנים הכוונה למשל, שהוא מדבר אנגלית נכונה, מקבל ציונים טובים, אוהב מוסיקה שהיא לא בהכרח היפ-הופ או ראפ, ושיש לו קבוצת חברים מגוונת.

כשקראתי לראשונה את ההגדרה הזו ברשת חשבתי לעצמי שאני לא יכולה להתווכח איתה, כי היא מתארת אותי בדיוק רב. ולכן בהתחלה לא נעלבתי כשקראו לי אוראו. אבל אחרי זמן, הכינוי הזה היה בשימוש כ''כ נפוץ ושכיח, מפי החברים שלי, שזה נהיה פחות מצחיק עבורי.

זה הרגיש לי שאף אחד לא רואה אותי באמת, אלא רק שאני ילדה שחורה, אבל לא שחורה מספיק.

...

חישבו על זה, דעות קדומות ועיוורות כאלו של סטריאוטיפים הן הרבה מעבר לגזע. זה יכול להיות גם אחד מהכינויים:  גיי, או נקבה, או מוסלמי, או ... יהודי. אתה משתמש בשיוך של הבנאדם כדי להעליב אותו, ולפגוע בו.
לפעמים אתה רואה מישהו מתנהג באיזה אופן מצחיק ואתה אומר "שיואו הוא כל כך גיי"...

למעשה, אני די בטוחה שכל אחד בחדר הזה, אשם בשימוש במילה ''מפגר''.   ...

אני עומדת לפניכם היום כדי שתדעו שזה לא היה, וזה לעולם לא יהיה בסדר. לדבר ככה. לצחוק ככה. זה לא אירוע אגבי ושולי. זו בעיה אמיתית.

הנשיא לשעבר הנרי א. וולאס  אמר פעם,

"זה עשוי להדהים חלק מהאנשים לגלות, שמבלי שהתכוונו לעשות את זה,

הם מחזיקים בדעות משותפות עם היטלר !!

כשאנחנו מעודדים או שותפים לאפליה כנגד גזעים אחרים, או דתות אחרות."

מזעזע ומעצבן ככל שזה יישמע,

כשאנחנו משמיעים את ההערות המרושעות האלו

וצוחקים מהבדיחות מלאות השנאה האלו,

אנחנו לא הרבה יותר טובים מהיטלר.

כשאנחנו מטיפים ומעודדים אפלייה כנגד מישהו אחר,

בהתבסס על הגזע שלו, הדת, המין והמגדר שלו, או השיוך החברתי,

אנחנו מאבדים מאה שנות התקדמות שעשינו אל עבר השיוויון,

ואם נמשיך לנוע בכיוון הזה,

אנחנו לעולם לא נצליח לצאת מהמאה ה-19. מרובת השנאה, מלחמות העולם והשואה.

...

אז, לסיכום,

אם אתם שחורים, לבנים, כחולים, ירוקים, או צהובים

עוגיית אוראו כהה , או עוגיית חמאה בהירה,

אם אתה הומו או סטרייט,

אם אתם מעריצים את בודהה, אלוקים  או את... ג'סטין ביבר,

הגיע הזמן שלנו לעצור

ולחשוב איך המעשים שלנו משפיעים על האחר.

הגיע הזמן לעמוד דום בשקט

ולהעביר את המסר שלמילים שלנו,

לא משנה כמה הן נראות קטנות,

יש את הכוח להכאיב, והן כואבות, והן יכאיבו.

והן מסוכנות לשלום ולחופש של כולנו.