מול מצבי לחץ יהיה המשוב ממערכת המוח-גוף מבוסס ידע קודם. התחושות שיתעוררו קשורות כמובן לזמן אחר, ניסיון העבר, שעבר וחלף. האמיגדלה {שקד בעברית}, תפקידה במוח הוא לא פחות - לא יותר מאשר לאותת לנו את איתות הפחד/סכנה מול התנסויות חדשות. זוהי תגובת השרדות אשר עבר זמנה. כשיש קצרים בתקשורת בין שני צדי המוח, ובין המוח והגוף, נבחר בתגובת ההישרדות. תרגול המוח בתנועה יוצר שילוב בין שני צדי המוח. רשת העצבים המחברת הופכת זמינה. כך, כשניצב מולינו מעורר מתח חדש, נגיב באופן מאוזן. ההתייחסות תהיה הגיונית ושקולה. הדרך היעילה ביותר לבסס מוכנות נוירולוגית מול למידה, שינויים, מתח מצטבר... היא לתרגל את המערכת: תרגילי תנועה למוח, שנוי הפעולות הקטנות היומיומיות, תרגילי נשימה, אימון קוגניטיבי, שינה טובה כיו"ב ותרגיל קטן להתנסות בהפגת מתח : עצמו עיניים לכמה דקות. נישמו כמה נשימות עמוקות. העלו בדמיונכם חוויה מטרידה;משהו הנוכח עכשיו בחייכם או התנסות מהעבר. שבו כך בעיניים עצומות לכמה דקות. נסו לחוות את זה מחדש, שימו לב לתגובת הגוף - איפה בגוף אתם מרגישים את זה ? פקחו לאט עיניים ושבו כמה דקות כשרגליכם משולבות וואתם נושמים לאט. שאיפה, רווח, נשיפה.... בעוד קצה הלשון נח על הלסת העליונה מעל החיך בלחיצה קטנה. הניחו שתי אצבעות בין הגבות והחזיקו בעדינות, יחד עם זאת סובבו את האישונים ;בכיוון השעון לאט, ובאותה דרך לכיוון הנגדי. רק האישונים זזים; כך גם בעין השניה. קומו וצעדו מעט באופן נמרץ. חזרו ושבו. עצמו עיניים והעלו שוב את החוויה בדמיון. כשמוח מדמיין הא לא יודע שזו אינה המציאות...