מטופל מבוגר שהגיע אלי בגלל שיהוקים בלתי פוסקים,בנוסף היה חולה במחלת כליות.טופל בדיאליזה סבל מכאבים ואי נוחות,

במשך שנתיים טיפלתי בו מדי שבוע בשבוע,איש מקסים,גבוה חייכן,אבא לילדים סבא לנכדים,תמיד שמח בחלקו ,תמיד חושב על אחרים

ועל טובתם,גם עלי חשב ודאג שלא יהיה לי מדי קשה לטפל בו,

שנתיים זה פרק זמן לא קצר,אהב את הטיפול הרפלקסולוגי,ידענו שנינו שהטיפול הוא להרגשה טובה ,הקלה ,ורגיעה.

הוא לא וויתר על אף טיפול הקפיד להגיע למרות שהשיהוקים לא פסקו,לפעמים תוך כדי טיפול הפסיק לשהק והיה מאושר.

גם את אשתו הביא לטיפול ודאג לספר לי את בעייתה כדי שהיא לא תשכח וכדי שהטיפול יקל עליה גם.

לפני כחודשיים החליט לקחת פסק זמן מהטיפול ,אמר שיחזור רוצה מעט לנוח,או כי הטיפול כל הושיע.

באותה תקופה גם לא התקשרתי לשאול לשלומו נתתי לו את הספייס שלו,או אולי כי פחדתי לשמוע .........

למרות הפחד ממה שאשמע אזרתי אומץ והתקשרתי לשאול לשלומו,תשובה לא היתה לא בבית ולא בפלאפון,

השארתי הודעה ,האמת ,דאגתי מאוד וליבי ניבא לא רעות.

למחרת קיבלתי שיחה מביתו, בשורה לא טובה יש בפי היא אמרה.

ואני שאהבתי אותו כל כך כי היה איש מקסים,חם ומיוחד ,

ידי החלו לרעד וגם רגלי והדמעות החלו זולגות על לחיי,

נפטר הבוקר היא אמרה שיהק ושיהק עד שנחנק ,

נגאל מייסוריו היא הוסיפה.

בתמונות שראיתי במהלך השבעה נראה הגבר גבוה,חייכן כמו תמיד מחבק בידיו הגדולות את ילדיו ואת אשתו.

ת.נ.צ.ב.ה.