מהן העלויות הדרושות לשיווק ? כמה כסף (צריך/נכון) להוציא על שיווק? מה אפשר לעשות עם תקציב נמוך...כמעט בלי כסף..? האם תקציב או כסף הם הגורם המרכזי?
בימים אלה, חום יולי אוגוסט, בעיצומו של גל המחאה המבורך הפוקד את ארצנו, השאלה כמה זה עולה לנו ? מתאימה לכל תחום.
האם זה משתלם.. האם כדאי לשלם את הסכום עבור הדבר...האם התמורה שווה את המחיר? מה התמורה ?
ראיתי שלשום כתבה בטלויזיה על דירת 100 מ"ר בשד' רוטשילד שחולקה ל 3 "דירות" 33 מ"ר במחיר 3,000 ש"ח כל אחת ... בבניין סמוך הודיעו לדיירים על העלאת מחיר השכירות ביותר מ 1000 ש"ח לחודש, התייקרות בעשרות %, חלק מהדיירים פינו את הדירה ובמקומם נכנסו מיידית דיירים חדשים. שווה??? כן!!!! כי הדירות נחטפו בן רגע והדיירים מרגישים בני מזל שהשיגו "מציאה".. השאלה אם זה שווה מסתכמת בתשובה פשוטה כן! כי יש מספיק אנשים שעומדים בתור לדירה הפנויה הבאה. השאלה האם זה שווה לך? תפתח דיון..כי היא נוגעת בערכים ובסדרי עדיפות.. היא לא שאלה של מחיר או תקציב אלא שאלה של שווי וערכים ולזה מסתבר יש יותר מתשובה אחת... כן ולא.
שלושה ערכים רותמים בימים אלה מדינה שלמה : חופש, אחווה ושיוויון.
כמה זה עולה לנו?
בחישוב מהיר נגלה שהעלויות הנדרשות לשם כך הן נמוכות מאוד..כמעט ללא תקציב .....
הקמת גוף מייצג - בהתנדבות
שעות עבודה - בהתנדבות
הכנת חומרי פרסום- תורמים ואנשים יצירתיים
אשל וארוחות - אנשים נדיבים, חברות מפרסמות, גופים ממנים.
גופי תאורה, רמקולים, שרותים כימיים - עיריית תל-אביב
יחסי ציבור - התקשורת להוטה אחרי פרסומים וחדשות ומייצרת בזמנה אייטמים
סה"כ תקציב - 0 ש"ח
ומה אפשר כבר לעשות עם תקציב נמוך ? מ ה פ כ ו ת !
השאלה כמה זה עולה לי הביאה אותנו למקומות מפולגים ולקוטביות לקחה מאיתנו את הכוח והשאירה את הפרט לבד. השאלה כמה זה עולה לנו רתמה מדינה שלמה והציפה מחדש שלושה ערכים שבשבילם משתנים סדרי עולם. באיזה מדינה אנחנו רוצים לחיות? איזה עסקים אנחנו רוצים להקים אינה רק שאלה של תקציבים אלא שאלה של ערכים אליהם ודרכם מופנית העשייה ... והם המראה שלנו.
קיבלתי במייל את מכתבו של חיים נחמן ביאליק שכתב ב 1924 רגע לפני שעזב את הארץ בשל מחלתו אטואלי יותר מתמיד ..87 שנים עברו מאז:
בשבת, יט' סיון, נפרד ביאליק לפני צאתו לחו"ל, מבאי "עונג שבת" ב"אוהל שם". הוא אמר:
"הנני יוצא חוצה לארץ מפאת מחלה. הנני מרגיש כי גם תל אביב שלנו והישוב בכלל חולים בשעה זו. סימני המחלה נתגלו בזמן האחרון, קודם כל ביחס לאחינו פליטי החרב, האסון מגרמניה ומארצות אחרות. במקום לדאוג להם להכין פינה וצל, קורה של דירה בכלל, ולוא יהא בצריפים, נצלנו את אסונם למען בצע כסף. "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", "אשר קרך בדרך" ואומות שלמות נפסלו לבוא בקהל על "אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים בדרך בצאתכם ממצרים". כיצד קבלנו אנחנו את אחינו פליטי החרב? העלינו את שכר הדירות וגזלנו מהם את פרוטותיהם האחרונות.
הסימן השני למחלה הוא הספסרות הבזויה האוכלת אותנו כעש. ברק השטן של הזהב סמא את עינינו. אנו מתפארים בגאות ופריחה, במקום שיש רק מהומה ריקה של ספסרות. דונם אחד עובר עשר פעמים מיד ליד וכל פעם עולה מחירו, ואנו חושבים שזוהי עליה וגיאות. אין ערך לקרקע מלבד מה שהיא יכולה ליתן לבני אדם למזונותיהם בשעת חרום וסכנה. אנו עושים בקרקע מה שהספסרות בשעת המלחמה והמהפכות היתה עושה בלחם. שק הקמח היה עובר עשרות פעמים מיד ליד ויש היה מגיע שוב ושוב לאותה היד, ומחירו היה עולה ומגיע לסכומים מבהילים. אבל, סוף סוף לא היה זה אלא שק קמח. ה"מליונים" המרמים התנדפו כעשן.
סימן שלישי למחלתנו הוא הבריחה מן הכפר אל העיר. חסד גדול עשה לנו הגורל, שנתברכנו בפועל העברי, שיצא אל הכפר לחדש את יסודות חיינו, לקשרנו אל האדמה. והנה עכשיו, עם מהומת השקר של הגאות בעיר, עוזב הפועל העברי את הכפר, מפקיד את העמדות הלאומיות שלנו ועובר לחיים הקלים שבעיר.
ומכאן, גם תקלה אחרת. סימן רביעי למחלת השעה העבודה הזרה, הכיבוש הגדול של עשרות שנים, המבצר הלאומי הגדול, העבודה העברית, הולך ונחרב לעינינו ואין אנו שואלים את עצמנו, מה נעשה מחר, ביום פקודה וסכנה, כשפועלים נכרים ימלאו את מושבותינו, מי יעמוד לנו, מי יגן עלינו ביום סערה ושואה...
והנה הסימן העקרי למחלת השעה ההתפוררות הפנימית האיומה, ריבות המפלגות, שנאת אחים, האוכלת בנו בכל פה, מעשי ההרס והחרבן הפנימי של המפלגות הקצוניות, כפי שהם מתגלים מסביב למשפט הידוע. חולה הוא הישוב, וחולה תל אביב שלנו ואני מברך אתכם ואותי שאזכה לראות בשובי אל הארץ סימנים של הבראה."
למרות שעברו כל כך הרבה שנים..עוד לא אבדה תקוותנו ...
ענת ברבי
שיווק מעולם אחר
|