כיום אנו נמצאים בעיצומה של מה שנקרא "מהפיכה דיגיטלית" שעימה עולות סכנות לאין שיעור. כגון תקיפות סייבר פוגעניות, גניבת מידע ו/או זהות, פגיעה בפרטיות, וכיו"ב.

בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית במתקפות סייבר על עסקים, ארגונים ואזרחים. ככאלו, הם מכוונים לכולם ואינם מבחינים בין ארגונים גדולים, או עסקים בינוניים וקטנים. מדובר בתקיפות, המתבססות על טכנולוגיות ועל שיטות מתקדמות. (כמו למשל מתקפת כופרה המככבת בכותרות)

האיום הרובץ על עסקים במרחב הסייבר, מהווה חלק משמעותי מכלל הסיכונים התפעוליים אליהם חשופות חברות ולהתממשותם עלולות להיות השלכות שונות, לרבות: חשיפה משפטית, אובדן מידע, אובדן הכנסות, נזקים כספיים ותדמיתיים, פגיעה במוניטין עד כדי השבתת הפעילות העסקית ועוד. בנוסף לכך, המתקפה עלולה לפגוע ולהשפיע על לקוחות הארגון ולחשוף מידע אישי ורגיש.

לצד כל אלו, ובמטרה להגביר ולחזק את ההגנה על המידע האישי השייך לציבור, קיימת החובה לעמוד בתקנות הגנת הפרטיות אשר נכנסו לתוקף במאי 2018 מכוח חוק הגנת הפרטיות.

התקנות חלות על כל המשק הישראלי ומגדירות את רמת אבטחת המידע הנדרשת מכל גורם, ציבורי ופרטי כאחד (החל ממשרד עו"ד/רו"ח/חקירות/פוליגרף, קליניקה, שירותי דיוור ישיר או חנות וירטואלית וכלה בחברת הייטק, מפעל, רשות מקומית או בית חולים וכדומה), המנהל או מעבד מידע אישי אודות אנשים וקובעות מנגנונים שנועדו להפוך את אבטחת המידע לחלק משגרת ניהול העסק בהתאם לרגישות והיקף המידע האישי שמנוהל או מוחזק על ידו. כגון: יישום בקרות תהליכיות וטכנולוגיות, רישום מאגר מידע ברשם מאגרי המידע, מיפוי וביצוע סקר סיכונים, קביעת מדיניות ונהלים ועוד. כל זאת במטרה להגן על שלמות המידע, חשיפתו, השימוש בו או העתקתו ע"י גורמים שאינם מורשים, ולהשיג הגנה מרבית על האנשים שמידע אודותיהם קיים במאגר המידע (לקוחות, עובדים, ספקים וכיו"ב).

עמידה בתקנות עשויה להפחית את רמת חשיפת העסק לסיכונים הקיימים במרחב הסייבר ולהיערכות הארגונית בהתאם.