חנוכה: בין גבורת החשמונאים לנס פך השמן
האמת היא שלא התכוונתי להיכנס ל"הרצאה" על גלגולי חנוכה, למרות שהנושא מרתק בעיניי. אבל בעקבות הפוסט הקודם קיבלתי כמה תגובות, שבעקבותיהן החלטתי לכתוב יותר בפירוט. אשמח לתגובות נוספות.
חנוכה הוא חג שאין לו בסיס בתורה (גם פורים הוא חג כזה). במהלך השנים עבר חג החנוכה מספר גלגולים, אשר שינו באופן מובהק את תכניו. כך מסמל חג החנוכה את השילוב שבין מסורת וחידוש. בשורות הבאות אתייחס לפער בין שני סיפורים שונים שמופיעים במקומות שונים כסיבות לחגיגת חג החנוכה: סיפור גבורת החשמונאים, ונס פך השמן.
ספר מקבים א' נכתב בארץ ישראל בעברית בתקופת מרד החשמונאים (125 עד 115 לפנה"ס), רואה את חנוכה כחג עצמאות, בהדגשת הריבונות היהודית והתקומה של המדינה החשמונאית: המקבים חגגו את ימי חנוכת המזבח במשך שמונה ימים. בשלב זה אין מדובר על נס פך השמן, אלא על בניה מחודשת של מזבח בבית המקדש בירושלים, במקום המזבח המחולל, וחידוש אש הקודש על גביו:
וביום חמישה ועשרים לחודש התשיעי, הוא חודש כסלו,
בשנת מאה ארבעים ושמונה בבוקר השכם
הקריבו קרבן על פי התורה על מזבח העולה החדש
אשר עשו בעת וביום אשר טמאוהו הגויים,
ביום ההוא נחנך בשירים ובנבלים ובכינורות ובמצילתיים.
וכל העם נפלו על פניהם, השתחוו ויבכו לשמיים אשר הנחה אותם.
שמונה ימים חגגו את חנוכת המזבח והקריבו עולם בשמחה,
זבחו זבח שלמים ותודה, קישטו את ההיכל בעטרות זהב ובמגינים קטנים,
חנכו את השערים ואת הלשכות ויציבו להם דלתות.
ותגדל השמחה עד מאוד בעם, וחרפת הגויים סרה.
יהודה ואחיו וכל קהל ישראל קבעו לחוג את ימי חנוכת המזבח במועדם בכל שנה ושנה
שמונה ימים מיום חמישה ועשרים לחודש כסלו בשמחה וששון.
(מקבים א' ד' נ"א-נ"ז)
(אגב, האיות הנכון הוא 'מקבים', ע"ש מקבת = פטיש גדול, כלומר: המכים על ראש אויביהם בפטיש גדול.)
ומדוע שמונה ימים?
מסורת אחת קושרת את שמונת ימי חג החנוכה לשמונת ימי החג שבהם חנך שלמה המלך את בית המקדש הראשון: הריבון האחרון שהיה לעם, אשר חגג את חנוכת המקדש, היה שלמה המלך. גם משה חנך את המקדש שמונה ימים (שבעה ימים+אחד). בהתאם למסורת זו, יהודה המקבי ממשיך את אותו קו.
גם מנורות החנוכה עוצבו לפי המסורת הזו, ולכן הן מזכירות בצורתן את המקדש, כפי שהוא מתואר בספר מלכים א'.
במשנה, שנערכה ונחתמה בסביבות שנת 200, חנוכה כמעט לא מופיע כיום חג. המשנה מזכירה את כל חגי ישראל, אך משמיטה את חגיגת החנוכה. חנוכה כן נזכר במסכת נזיקין, שם עוסקת המשנה בסוגיה "מה קורה אם אני מבעיר אש בחוץ, עובר גמל עם פשתן, ונשרף הפישתן. מי אשם?" המשנה אומרת- "אם זה קרה בחנוכה, אז בעל הגמל אשם, כי הוא היה צריך לדעת שיש שם נרות."
מה אפשר ללמוד מזה? שחג החנוכה היה קיים. אך המשנה לא מספרת מה מהות החג הזה.
מתי אנחנו קוראים לראשונה על נס פך השמן? בתלמוד הבבלי (שנאסף במאות השלישית עד החמישית, ונחתם בסביבות שנת 500). התלמוד איננו מתייחס לרעיון האור או לעצמאות עם ישראל, אלא מספר סיפור חדש, שלא הכרנו לפני כן: אגדת נס פך השמן. לפני כן סופר על ניצחון במלחמה, אך המונח "נס" לא נזכר. התלמוד מאחד את מוטיב האור ואת רעיון שמונת הימים, ומלביש אותם בלבוש שונה. כאן יש חידוש- התלמוד מייחס את חג החנוכה לפך שמן קטן שנמצא במקדש, ושממנו הצליחו להדליק את מנורת המקדש במשך שמונה ימים.
מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון,
דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון.
שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל,
וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום,
בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול,
ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים.
לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
(תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א ע"ב)
זהו הסיפור המוכר על כד של שמן טהור שהיה אמור להספיק ליום הדלקה אחד ובהעדר שמן אחר נעשה נס, והכד הספיק לשמונה ימים. למה שמונה ימים? כי המנורה דלקה שמונה ימים.
מה אין בסיפור של כד השמן? אין אזכור למלחמות החשמונאים, אין אזכור לגבורת הלוחמים, אין שום רמז לעצמאות המדינית. ניתן להסביר זאת בהתנגדותם של הפרושים (שהם חז"ל) לשלטון החשמונאים, וגם בכך שאחרי החורבן חכמים הציבו דגם הנהגה חדש, שאינו מצדד במלוכה ואינו מבוסס על ייחוס שבטי העובר בתורשה ועל בחירה משמים של זרע קודש, אלא על סגולותיו של היחיד, תלמיד החכמים, שמעמדו אינו מותנה בייחוסו אלא בחכמתו.
לסיכום: ספרי ההיסטוריה מספרים על מלחמות החשמונאים, התלמוד מספר על נס פך השמן, שהוא אמנם לא סיפור היסטורי, אבל הוא בא ללמד אותנו משהו אחר.
אוהבת אנשים, מחוברת בכל נימי נפשי לתרבות היהודית החיה והמתפתחת. אוהבת ללוות אנשים ברגעים של מעברים,לחלוק איתם רגעים משמעותיים בחיים, ומאמינה בכל ליבי בתפקידו של הטקס להכיל, לכוון ולהעצים. מוסמכת מכ