האהבה הזאת לא בשבילי
אני יודעת שזה מאוד לא פופולרי, ואולי מספר ה"לייקים" בדף הפייסבוק שלי יפחת אחרי הוידוי הזה, אבל אני חייבת, ממש חייבת...
עם כל שירי האהבה המתקתקים, לבבות השוקולד האדומים והמבצעים עם בשמים, אני מרגישה בחו"ל היום. לא שיש לי משהו נגד שוקולד, נהפוך הוא: תנו לי שוקולד מריר, 70% קקאו, אולי עם נגיעות תפוז, ואפשר להוציא ממני הודאה שרצחתי את ארלוזורוב. אבל יום האהבה? של מי? שלי היה לפני חצי שנה, בט"ו באב. דמיינו את המראה: נערים ונערות מחוללים בכרמים בבגדים לבנים ששאלו מאחרים - כדי שגם מי שידו אינה משגת לקנות בגד יקר יוכל למצוא זוגיות, ולא רק העשירים. מבטים מוחלפים, אולי גם חיוכים, והנה משהו מתחיל.
אגב, לבישת לבן כמשהו שנמצא בהישג ידם של כולם נמצאת גם בחתונה (הייתן מאמינות? פעם בגדי פשתן לבנים היו הזולים ביותר, והבגדים הצבעוניים היו היקרים) וגם לאחר המוות- התכריכים הם לבנים.
אז על אהבה תדברו איתי בט"ו באב. או במילותיו של רבן שמעון בן גמליאל: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בני ירושלים יוצאין בכלי לבן שאולים, כדי שלא לבייש את מי שאין לו [...] ובנות ירושלים יוצאות וחונות בכרמים."
(משנה, תענית ד' ח')
אוהבת אנשים, מחוברת בכל נימי נפשי לתרבות היהודית החיה והמתפתחת. אוהבת ללוות אנשים ברגעים של מעברים,לחלוק איתם רגעים משמעותיים בחיים, ומאמינה בכל ליבי בתפקידו של הטקס להכיל, לכוון ולהעצים. מוסמכת מכ