דובי הקוטב והתחממות הגלובאלית- מאמר
צ'רציל- לא מה שחשבתם
כתבה וצילמה : דפנה אהרוני - פארן
שנת 2008 –שנת דוב הקוטב בעולם. מאמצים עולמיים להצילם מהכחדה. גם אני התנדבתי
סיור מיוחד בממלכת הקרח בחסות ארגון Polar Bear International
הם מחכים. כבר שלושה חודשים ארוכים. נחים קצת , משחקים , הולכים לאט , ובעיקר ישנים הרבה. חבל לבזבז אנרגיה. כל טיפת אנרגיה יש לשמור . עוד מעט זה ייגמר. הרעב , החיפוש האין סופי אחרי משהו- כל דבר – לאכול. עוד מעט הים יקפא . הם מחכים על שולי המפרץ, נאספים יודעים שבקרוב יוכלו להתחיל מחזור חיים חדש.
צרציל המפורסם הוביל את אנגליה לנצחון מזהיר על גרמניה הנאצית תוך הפגנת עמידות ונחישות.
צ'רציל שלנו, היא עיר קטנטנה, אי שם בצפון מזרח קנדה, על שפת מפרץ ההדסון. צ'רצ'יל , בה גרים 900 תושבים בלבד. מתגאה בתואר מיוחד , ואף מחתימה את דרכונינו בחותמת מיוחדת - בירת דובי הקוטב העולמית
סופת שלג מקדמת את פנינו בשדה התעופה הקטן. הכל מכוסה בלבן הנוצץ והטרי הזה. אנחנו עומדים סוף סוף לממש חלום ישן- לצפות בדובי הקוטב.
האוטובוס הצהוב לוקח אותנו כמו תלמידי בית ספר מרוגשים החוצה מהעיר. רחוב אחד ראשי ארבעה רחובות מצטלבים ,מכוניות מכוסות שלג, ואנחנו בדרכנו אל השממה הגדולה. נסיעה קצרה. זה סוף הדרך לאוטובוס.אנחנו מטפסים במדרגות עץ מכוסות קרח אל רמפה גבוהה, ממנה עולים אל הרכב שיהיה ביתנו בארבעת הימים הקרובים- ה THUNDRA BUGGY
נוסעים, מוקפים מדבר ארקטי אין סופי מכל עבר. הרכב הגדול נאבק בנחלים קפואים למחצה.שלג, ים אפרפר, שיחים דלילים ונמוכים, נאבקים לשרוד ברוח המקפיאה. רק אלו מחזיקים מעמד במזג האוויר הזה. הם ודובי הקוטב.אחרי שעה וחצי מגיעים למחוז חפצנו. אי שם בשום מקום.
31 באוקטובר שמונה בבוקר. הבוקר הראשון שלנו בשטח. קמים בחושך. מתארגנים בזריזות. זריחה אדומה על רקע שמיים שעדיין שחורים ומתחילים להאפיר ולהכחיל. יום יפה עומד להיות.
הסופה מאתמול כיסתה את הטונדרה בשלג חדש , יוצרת רקע מושלם לצילום. מכוונים את המצלמה לחשיפת יתר עקב השלג. ההתרגשות גוברת. נראה אותם? מתי? כמה?
08:15 דוב ! באופק , בצד מערב על שפת המפרץ דמות הולכת באיטיות. איזו התרגשות. אנחנו צופים בדוב קוטב בסביבתו הטבעית. מלך החוג הארקטי .שקט, אוויר צלול שקשה לתאר. ריח שלג טרי. מסבירים לנו את הכללים. מתקרבים במסלול מעגלי. הדוב מחליט אם לתת לנו לצפות בו או שילך לעניניו. לנו אסור לרדוף אחריו. אסור לצעוק, מותר רק ללחוש. לשמור לא לייצר שום רעש. לתת כבוד לסביבה. אנחנו האורחים. הוא בעל הבית.
זוהי שמורת טבע מיוחדת במינה. למתי מעט מותר להביא לכאן תיירים. החוקים ברורים מוחלטים. מי שעובר עליהם נענש בחומרה ומיד. אין הזדמנות שניה. אסור לזהם, אפילו חתיכת נייר. אסור להאכיל. אסור להתגרות או לנסות ליצור קשר עם הדובים. על כל עבירה כזו יועבר העבריין על חשבונו מיידית בהליקופטר לעיר הסמוכה וויקנס בסכום גדול. מהטיול הוא יכול לשכוח.
תשע. השמש כבר עולה. הכל נוצץ ומואר. שלג טרי. השמש והשמיים הכחולים יוצרים ניצוצות כיהלומים על הטונדרה הקפואה. גם הפנים קפואים. והידיים , וכפות הרגליים . אבל העניים נוצצות. הלב מלא התרגשות הידיים אוחזות במצלמה. .
דובה עם שני גורים – וואו.הינה היא . האמא האמיצה, המסורה והמדהימה ביותר בעולם החי.
היא מתנהלת בראש חבורתה הקטנה. שני גוריה מאחוריה או משני צידיה. מעולם לא עוברים אותה אלא אם כן יקבלו ממנה אישור מיוחד שהכל בסדר.
כאן המשמעת היא צו ההשרדות. מקשיבים לאמא. כל סימן הכי קטן , כל מבט, כל נהמה יקבעו את גורלם לחיים או למוות. כאן לא מתווכחים.התקשרות מדהימה . כל תנועה הכי קטנה, היא בית ספר לחיים. החיים הקשים בהם יצטרכו לשרוד לבד עוד כשנתיים. אין הזדמנות שנייה. מהירות התגובה, והחיקוי הם המפתח להצלחתם מי שלא ילמד הכל מאמא ימות ברעב.
סוף אוקטובר. עוד מעט ,עוד חודש ,יישבר הצום הארוך.היא תוכל לשוב לים הקפוא ולצוד . לחדש את שכבת השומן. את מחסן החיים לה ולגוריה. היא עייפה ורעבה.היא לא אכלה מאוגוסט. עליה להניק לשמור על הגורים ולחנך אותם לעצמאות. לבד. לגמרי לבד.ברשותה חוכמת החיים שלה, ומאגרי השומן.זהו. אנחנו מתקרבים וההתרגשות גוברת. הם מרשים לנו להתקרב. הם הולכים לאיטם.
הגורים והאם נראים במצב טוב. איזה כיף . היתה שנה טובה. רואים עליהם. הם מרופדים עדיין למרות תקופת הצום, ומצב הרוח שלהם רגוע.
האם מחליטה כי הכל רגוע , מבקשת שלא יפריעו לה והולכת לישון. היא משתרעת לה בשקערורית שלג שמה את ראשה על כפות רגליה הקדמיות ונרדמת. אחד הגורים מגיע מיידית ומתרפק עליה. הוא הצמוד של אמא. הוא טומן את פניו בפרווה שלה. אחרי כמה דקות הוא מבין שעכשיו אמא נחה והולך לשחק עם אחיו או שמא אחותו? שני מכוסי הפרווה האלו נאבקים בשילוב של זינוקים תפיסות לפיתות ונשיכות קלות. מפילים אחד את השני על השלג מתגוללים בו זה על זה. המשחק הזה הוא הכנה לחיים. כשיגדלו יצטרכו להאבק על מקומם..
רגע- יש פה משהו יותר מעניין. לפני שהאם נרדמה היא חפרה קצת בשלג , לחפש אצות ים בערמת שלג גבוהה . הדובה לא מצאה אבל אנחנו זכינו לראות חזיון נדיר ביותר. הגורים המשועממים ומלאי המרץ המציאו להם משחק.
ראשי הארגון ( Polar Bears International) וחוקרי הדובים המומחים אליהם זכינו להצטרף במשלחת מיוחדת זו, התרגשו יותר מאיתנו. במהלך עשרות שנים ומאות סיורים לא ראו משחק שכזה ולא ידעו על קיומו.
אנחנו ,הלא מנוסים לא מבינים אפילו כמה התמזל מזלנו .מזל של מתחילים.
מסתבר כי משחק שכזה לא נראה לפני כן בטבע., ואף לא צולם .זכינו לראות מול עיננו במרחק של כעשרה מטר, משחק מחבואים - תופסת שהומצא ונוצר מערמת שלג. המצלמות מתקתקות בטרוף .הידיים קפואות אצבעות הרגליים כבר לא שייכות אלינו- אבל למי אכפת !
מקום החפירה הולך ומועמק. גור אחד מצד אחד של הערימה וגור שני מצד שני. מעין קיר שלג בגובה כמטר ועשרים.גור אחד חופר במרץ. השני מסתכל עליו ואחרי כמה דקות מחליט להצטרף . הוא מתקרב אליו ומתחיל לשחק, מחליק את כפתו מלמעלה, טופח על כתף אחיו ונענה להזמנת המשחק.
במשך כעשר דקות הם מעמיקים את החפירה -מנהרה כל אחד מצידו הוא. המעבר נפתח כמתקן משחקים. לכל גור הצד שלו. תוחבים אף שחור עיני כפתור ופרצוף סקרן. מתגלגלים על הגב, מזנקים פנימה והחוצה בשובבות מקסימה של גורים בני עשרה חודשים. נשיכות קלות ובלתי מזיקות באוזן בצוואר והופ פתאום מארב ונשיכה בישבן. המשחק נמשך עד שהמנהרה מתמוטטת והגורים מחפשים ענין אחר. איזה מחזה מקסים !
האמא מתעוררת .שלושתם הולכים לאיטם וממשיכים להתנהל בעצלתיים לאורך המפרץ. התקשורת ביניהם מהממת. הדובה והגורים כמעט לא משמיעים קולות. לעיתים רחוקות היא נזקקת להפנות את ראשה ולקרוא להם במבט.
פתאום האם ממקדת מבט, נדרכת כולה ומזדקפת על שתי רגליה האחוריות. אפשר לראות על פניה את המתח. הגורים חשים בכך,מתקרבים אליה . צמודים ממש לגופה. מחפשים הגנה. עיניהם מחפשות מה מטריד את אמא. כף רגל מורמת באוויר. מה קורה? אחד הגורים מעתיק במדויק את התנהגות האם כולל הבעות הפנים. הוא אולי עוד לא מבין אבל מבצע הכל שתי שניות מאוחר יותר . תעתיק קטן ומדויק.
דוב זכר נראה באופק. האמא , הצעירה ובלתי מנוסה כנראה, לא לקוחת סיכונים.דוב כזה עלול להרוג אותה ואת הגורים. תוך עשירית שניה היא מסמנת לגורים ושלושתם נעלמים בריצה מהירה. השלווה נקטעת .מתח באוויר. האם ירדוף אחריהם או ימשיך בדרכו.?
אנחנו מודאגים. יקרה להם משהו? הנשימה נעצרת. הם מסתלקים .הזכר הגדול עובר לידנו בעיכוס איטי האופייני לדובים וחוזר לעניניו. אנחת רווחה.
איזה חוויה מרגשת. חובבי טבע מכל העולם מגיעים הנה למפרץ הדסון,כל שנה בתחילת נובמבר לצפות בדובי הקוטב.
זוהי הנקודה הדרומית והמרכזית ביותר בה מתאספים דובי הקוטב כל סתיו, מצפים לקפיאת הים נחלי המים המתוקים נשפכים אל המפרץ. מים מתוקים קופאים לפני מים מלוחים. נוצרת מדרגת קרח ראשונה המים הקפואים יוצרים שולי קרח המשמשים לדובים בסיס יציאה לציד כלבי הים- למחזור חדש של אגירת שומן ומחסני אנרגיה לפני תקופת הרעב הבאה.כלבי הים , הינם התפריט העיקרי וכמעט היחידי של חיות מדהימות אלו. למרות שדוב הקוטב נחשב לטורף היבשתי הגדול ביותר בעולם, את רוב חייו הוא מבלה בים או יותר נכון על הים הקפוא.
URSUS MARUTIMUS "דוב ימי" הוא שמו הלטיני של דוב הקוטב - ומלמד על ייחודו.
טורף ענק מדהים ויפהפה, איטליגנטי ושלוו, אחד משמונה זני דובים בעולם , והזן האחרון והצעיר ביותר קיים כמאתים אלף שנה בהן הוא שרד את הכל. מזג אוויר של עד מינוס שבעים מעלות קור, רוחות מקפיאות. רעב קבוע של כארבעה חודשים בשנה. התרבות איטית. חיים בבדידות. בקצה העולם,צרכיהם מסופקים שגשגו דובי הקוטב, כשכיפת הקרח האין סופית משמשת להם מרחב מחייה עצום. מרחב ההולך ומצטצמם , הולך ונמס, הולך וגווע ,ויחד איתו דובי הקוטב ויונקים אחרים..
הדובים חיים על הים הקפוא, ניזונים מיונקי ים אחרים נודדים בים והם תלויים בו לחלוטין. מותאמים לסביבה באופן אבסולוטי,הם מצוידים ובנויים בצורה מושלמת לאקלים הקשה בו הם חיים.
כיום דובי הקוטב הולכים ונכחדים עקב הזיהום וההתחממות הגלובאלית. דובי הקוטב חיים רק באיזור הקוטב הצפוני , במדינות אלסקה,קנדה, רוסיה גרינלנד ונורווגיה באי שפיצברגן . זהו הטורף היבשתי הגדול ביותר.דב זכר בוגר עשוי להגיע לגובה של שלושה מטר ולמשקל 750 קילוגרם. נקבה ל270 אורך ומשקל עד 400 קילוגרם.כפות רגליהם ברוחב של כשלושים ס"מ רכות כספוג, ומכוסות פרווה. מבנה רחב וומיוחד זה מאפשר להם הליכה על קרח דק מאוד ללא שיישבר. בין האצבעות כעין קרום העוזר בשחייה. הכפות הקדמיות משמשות כמשוטים לחתירה והאחוריות לנווט וציפה. פרוותם העבה והארוכה מגינה ומבודדת מפני הקור. מתחת לעורם ישנה שכבת שומן בעבי של עד 11 ס"מ, המשמשת למאגר מזון לחודשי הקיץ בו אינם יכולים לצוד, בידוד מקור בים וביבשה, ולשיפור הציפה בזמן השחייה. אוזניהם קטנות וזנבם קצר,על מנת לשמור על חום גופם, בטמפרטורה קבועה של 37 מעלות צלזיוס, ולמנוע כניסת קור.
הדובים לא אוהבים לשחות אך באין ברירה,הם שחיינים מעולים.עם הפשרת הקרח,עליהם להגיע ליבשה ושחות מרחקים ארוכים ביותר. נצפו דובים אשר שחו ברציפות מרחק של עד 250 ק"מ, בדרכם לחפש מקורות מזון וקרקע מוצקה.
חושיהם הינם החדים ביותר מבין היונקים. שמיעתם בטווח קליטה גבוה ונמוך הרבה יותר משל בני האדם, רעש וקולות רמים מפריעים להם. לכן הדרך להבריח אותם היא בצעקות רמות או בירייה באוויר. אפם הענק מאפשר להם להריח ציד ממרחק של עד חמישה קילומטר, ומשמש להם גם לאיתור הנקבות בזמן הייחום. הנקבות מצוידות בבלוטות ריח מיוחדות בכפות רגליהם והזכרים עוקבים אחרי העקבות בקרח . נצפו דוברים שהלכו בעקבות הריח מרחק של כ 150 קילומטר. גם חוש הראייה שלהם מצוין . בקור של מינוס שבעים מעלות הם אינם נכנסים לתרדמת חורף. זה הזמן בו עליהם למלא את מצברי השומן שלם בגוף לקראת צום הקיץ הארוך.
.בשונה משאר זני הדובים,הישנים שנת חורף,וניזונים בשאר עונות השנה, דובי הקוטב פעילים כל השנה ובמיוחד בחורף. דובי הקוטב יכולים לצוד רק בזמן שהים קפוא , ולכן במפרץ הדסון הדרומי יחסית,החודשים העיקריים בהם הם צדים הינם בין נובמבר- ליולי..
מזונם העיקרי הוא כלבי ים מסוג Ring seal .כלבי הים מכילים כ 50% שומן, והדובים אוכלים רק את השומן, שאר טורפי המשנה אוכלים את הבשר.דוב הקוטב אינו שותה, השומן מספק לו גם את הנוזלים. כלבי הים שכמו הדובים הינם יונקים, יוצאים אל בקיעים בקרח כדי לשאוף אוויר. הדובים אורבים להם ליד בקיעים בקרח,לעיתים ימים שלמים, ומכסים את אפם השחור בכף ידם כדי שלא יבלוט על רקע הקרח הלבן. כשכלב הים מוציא את אפו לשאיפת אוויר בדוב מכה בו בכפתו הקדמית שולף אותו מהקרח וסוגר את לסתותיו המצוידות בשיניים באורך כחמישה ס"מ ובכוח לחיצה של 400 קילוגרם על ראשו.תוך כתשעים שניות הוא אוכל את כל השומן והבשר נשאר לטורפי המשנה. כדי לאגור מספיק שומן ואנרגיה לעונה הבאה דוב חייב לצוד כ 45 כלבי ים בעונה
נקבת דוב הקוטב חייבת להיות ציידת מעולה. החל מגיל שלוש , היא הרה כל שלוש שנים. דוב בטבע מגיע לגיל ממוצע של כ 18-25 שנה, כך שכפועל יוצא הדובה הממליטה בכל הריון שני גורים בממוצע ,חייבת לצוד עבור שלושה במהלך רוב חייה הבוגרים.הזכרים והנקבות חיים בבדידות, ונפגשים רק לעונת הייחום
עונת ההזדווגות היא במהלך החודשים פברואר- מרץ. על מנת שייתפתח הריון על הדובה להגיע למשקל של 400 קילוגרם. ההריון מתחיל להתפתח רק לאחר כמה חודשים תופעה הנקראת השרשה מאוחרת, ולכן יש אפשרות ששני גורים יהיו משני אבות שונים.
עד לחודש יולי הדובה צדה וממשיכה לצבור שומן. היא יורדת אל החוף מוצאת ומכינה מאורת המלטה. המאורה מכוסה בשלג, רחוקה מאיזור שהיית הדובים הזכרים ופתחה פונה תמיד לדרום. היא נכנסת ויוצאת מממנה לסירוגין עד חודש אוקטובר. החל מחודש אוקטובר ועד להמלטה בינואר, הדובה לא אוכלת לא שותה ולא עושה את צרכיה. הגורים נולדים במשקל 450 גרם ובאוך כשלושים ס"מ. חלב הדובה מכיל 30% שומן ,ותוך כחודשיים הגורים מכפילים את משקל גופם פי 25-30 למשקל של עד 14 קילו.
באמצע פברואר תחילת מרץ הדובה יוצאת מהמאורה, לאחר צום של כשמונה חודשים. עליה לעבור עם גוריה הקטנים מרחק של כחמישים ק"מ בחזרה לים. יש לה רק ארבעה חודשים לצוד,למלא את מצברי השומן שלה לקראת חודשי הרעב הבאים , בהם תצטרך להניק את גוריה . מיד כשהגורים יוצאים עם אמם לים הקפוא הם ניזונים הן מחלב והן מהציד אותו היא טורפת. בחודשי הקיץ הם רק יונקים , אפילו בגיל שנה או שנתיים. הגורים נשארים עם האם בין שנתיים לשלוש –ככל שאיזור המחייה שלהם צפוני יותר- התקופה מתארכת. במהלך הזמן הזה הגורים לומדים את כל מיומנויות הצייד וההשרדות על ידי חיקוי מדויק של אמם. כל תנועה, הרמת ראש,הבעת פנים, עצירה הליכה זוכים לחיקוי מיידי. הדוב מגינה עליהם ונמנעת ככל האפשר מפגישה עם דובים זכרים היכולים להרוג את גוריה. דובות מפרץ הדסון נאלצות לרעוב בזמן הריונן שמונה חודשים רצופים, זאת תוך כדי המלטה הנקה וגידול הגורים עד לגיל כחודשיים בטרם הן יכולות להוביל אותם אחריהן אל הים הקפוא ולצוד. גם כשהאם מצליחה לצוד, עליה להספיק במשך ארבעה חודשים ממרץ עד יולי, לאגור מספיק רזרבות שומן עד לעונת הרעב הבאה.
למרבה הצער, אפילו כישוריהם המופלאים של דובי הקוטב לא מספיקים להם יותר . החל משנות השבעים של המאה העשרים,במהלך שלושים השנה האחרונות, חלה ירידה מסיבית בשטחי הים הקפוא. רק השנה נעלמו מליון ק"מ ר של קרח עולמים.כתוצאה מכך דובים רבים גוועים ברעב או טובעים בנסותם להגיע ליבשה.קפיאה מאוחרת יותר והפשרה מוקדמת, יותר גורמות לקיצור עונת הצייד ובהתאמה להתארכות תקופת הרעב.במקומות שהיה קרח, נוצרים שטחי ים בלתי עבירים יש שנים בהן קפיאת הקרח מתעכבת עד לחודש דצמבר וקורה שהדובות אינן יכולות להניק יותר וגוריהן גוועים מרעב.
חוקרי הטבע משערים כי אוכלוסיית הדובים במפרץ הדסון תיכחד לחלוטין עד לשנת 2050, ויש החושבים שאפילו קודם לכן. כבר עכשיו נראתה ירידה של 23% באוכלוסיה .
יש נקודת אור בסיפור. יש הפועלים להצלתם.באוקטובר זה זכיתי להצטרף לסיור מיוחד בחסות עמותת
polar bears international
עמותה זו פועלת על מנת לחקור את הדובים, לפעול להכרזתם כחיה נכחדת ובכך להחמיר החוקים המגינים עליה. גני חיות ברחבי העולם תומכים בעמותה, והיא עובדת בשיתוף פעולה עם עמותת
world wildlife fund. בנוסף העמותה משתתפת במימון מחקרים , ובעיקר בחינוך. הרחק בצפון עומדת ניידת שידור המשדרת צילומים וסרטי ווידאו בשידור חי, ומתחברת בשיחת ווידאו אל ילדי בתי ספר ברחבי ארה"ב וקנדה השואלים את החוקרים והזואולוגים שאלות על הדובים. ראשי העמותה מאמינים כי רק חינוך של הנוער לשמירה על איכות הסביבה יביא לשינוי. רק הדור הבא יכול לחפש ולמצוא את הסיבה והפתרון לזיהום ולהתחממות הגלובאלית שבעקבותיו.
הקטבים רגישים במיוחד להתחממות הגלובאלית, סימנים מובהקים להמסתם הכוללת נראים כבר עכשיו בבירור. אם אכן כיפת הקרח תימס לחלוטין תהיה לכך השפעה כלל עולמית. שינויי אקלים מרחיקי לכת, הנראים כבר עכשיו, עליית מפלס הים, הריסת מאות ערי חוף והכחדת אין ספור בעלי חיים.
תיירות הספארי באפריקה הצילה מכלייה את מליוני חיות הבר .הפנדה הסינית הפכה לאיקון יחסי ציבור של סין ויצרה פתח למדינה סגורה זו עם העולם המערבי.הפינגווינים הביאו לאנטארקטיקה אלפי תיירים.
כפי שאי אפשר לחשוב על אפריקה ללא אריות ופילים, או אנטארקטיקה ללא פינגווינים אסור לתת לדוב הקוטב להכחד. דובי הקוטב הנהדרים הינם רק סמן ימני- קצה הקרחון להכחדות המהירה ההולכת וממשיכה בקצב מבהיל של חיות הבר בכל העולם.
דוב הקוטב הוא טורף על, ותלויים בו בעלי חיים אחרים. הזיהום הפוגע בו מגיע גם אלינו : הדוב אוכל כלבי ים מזוהמים , שאוכלים דגים מזוהמים שאוכלים צמחים, מזוהמים. עקבות נפט, שמנים פחם חלקיקי מתכת וכספית גורמים לנזקים כבדים במערכות השלד, כליות כבד דם ורבייה .הזיהום ניכר בכל שרשרת המזון הזו.
חיות הבר הן חלק בלתי נפרד מאיתנו. הזיהום הסביבתי משפיע גם עלינו.אנחנו חלק מהסביבה. עלינו לשמר ולהגן על בעלי החיים והצמחים החולקים איתנו את עולמנו.
"I am myself and what is around me, and if I do not save it, it shall not save me."
-Jose Ortega y Gassett
ובתרגום :אני הוא עצמי ומה שסובב אותי,ואם לא אשמור על הסביבה היא לא תשמור אותי
ההתחממות הגלובאלית היא תוצאה של הזיהום ובאה בעקבותיו. עלינו להלחם בזה. זהו חלון ההזדמנויות שלנו. עלינו לחשוב עולמית ולפעול מקומית . זה כבר בוער!
חיסכון באנרגיה מיחזור נטיעת יערות ובמיוחד חינוך הדור הצעיר למציאת פתרונות למשבר ולמציאת אנרגיה חליפית נקייה הם שאולי יוכלו להסב את הגלגל אחורנית.
לפני כשלוש שנים התחלתי לחקור את הנושא לעומק. שלחתי אי מיילים לחוקרים ולראשי העמותות וכולם נענו לי בשמחה. התנדבתי לעזור והתבקשתי להשתתף בהעברת המסר. קבלתי מצגת מולטימדיה באנגלית, תרגמתי אותה לעברית והתחלתי להרצות בפני ילדי בתי הספר בהתנדבות. המפגש הפיזי עם הדובים, ושיחותי עם החוקרים הזואולוגים וראשי העמותה חיזקו את החלטתי. אני אהיה שגרירת הדובים בארץ הקטנה שלנו. אתרום כפי יכולתי.
מהצילומים והסרטים שצילמתי הכנתי מצגת . הפעם עוד יותר קל לי להעביר את המסר בהרצאות- אי אפשר לפגוש דובי קוטב להסתכל להם בעיניים ולהישאר אדישים לגורלם.
אף אחד מאיתנו לא רוצה שילדו יקבל דובון צעצוע צמרירי ומתוק וישאל :" אמא מה זה ? "
קישורים: www.polarbearsinternational.org
עוד על שמירת הסביבה
Arctic: www.panda.org/arctic
Polar Bear: www.panda.org/polarbears
Climate Change: http://www.worldwildlife.org/climate
דפנה אהרוני פארן – עיתונאית תיירות יועצת טיולים מומחית לדובי קוטב [email protected]
במהלך שנים רבות כמטיילת ועיתונאית תיירות יצרתי קשרים בעיקר באירופה ואני נותנת ייעוץ תיירות וכן הזמנות של בתי מלון מיוחדים בתי נופש ווילות באיטליה, כרתים סלובניה צרפת ואנגליה. לאחרונה התחלתי לייצג עמות