בני הזוג ר. הם מותיקי החברים בקיבוץ.כמו רבים מותיקי הקיבוץ שלי הוא ניצול שואה. הוא מילא תפקידים בהנהלת הקהילה והיה שנים רבות מורה בתיכון, ומה שיותר משמעותי לגביי: הוא היה מורה שלי בתיכון. באחד הימים הוא ניגש לשולחן שלידו סעדתי את ארוחת הצהריים בחדר האוכל. בהיסוס עם המאניירות המיוחדות והמוכרות שלו הוא פנה אלי ואמר: ראיתי שאת מתמחה בסידור פרחים.

אני?

את יודעת, מהיום שאני בישראל מעולם לא רציתי ולא תליתי שלט על דלת ביתי מסיבות מובנות (מובנות ליוצאי שואה. צ.). אתמול הייתי במספרה וראיתי שלט פרחוני מרהיב על הדלת. לשאלתי נעניתי שהוא מעשה ידייך. אני רוצה לשנות ממנהגי ולבקש ממך להכין עבורנו שלט לבית.

נעתקו מילותיי. היש תגובה מרגשת מזו?

צביה מיניס

סדנאות לציור על עץ