6:30 בבוקר. השעון המעורר מכריז על השעה באותה אנרגיה, כמו ביום שרכשתי אותו, לפי כ 15 שנה. איך הוא לא מתייעף? איך יש לו אנרגיה? כל מה שהוא דורש ממני הוא זוג סוללות וגם זה, פעם בכמה שנים....

ואז אני חושב עלינו, בני האדם, אנחנו מכונות הרבה יותר מורכבות. לא מסתפקים בזוג סוללות. אנחנו מחפשים משמעות לחיינו. מחפשים להתפתח, לגדול, לעשות קריירה, להתחתן, לקנות דירה, לעשות ילדים. המון דברים....

כולנו בעלי חלומות. חלקנו חולמים להגיע למשרה ניהולית, אחרים, להיות שוטר, מורה, רופא ועוד. כל אחד והחלום שלו. מה אנחנו בסך הכל רוצים? להעביר את הזמן שהוקצב לנו ייקום, ואם אפשר על הדרך,  לנהל  חיים מספקים, בעלי משמעות. חלקינו רוצים להשאיר אחרינו את חותמנו, מורשת לדור ההמשך.

יש מי שיגיד שהאמירה הזו שלי פשטנית, דלה או חסרת מימדים. לא אתווכח עם אף אחד, רק אומר שאם אני מזקק את חלומותיהם של בני האדם לפסקה אחת מסכמת, בוודאי לא אהיה רחוק מהמציאות.

ואכן, אנחנו מתחילים את חיינו כאנשים סקרנים.... כשהייתי בגן ילדים, אמרתי לגננת שכשאהיה גדול, ארצה להיות כבאי או רופא..  אבל אז, עברתי בתחנות החיים, בית הספר, צבא, אוניברסיטה, עבודה, קריירה, נישואין, ילדים.. ובכל אחת מהם, פגשתי  גורם שדאג "ליישר" אותי לשורה, למה שמותר לעשות ומה שאסור, למה שמצפים ממני לעשות או לא לעשות. חלילה שלא נצא מהמקום שלנו בשורה.

מלמדים אותנו, בני האדם, לחיות חיים נורמטיביים, לפחד להביע את דעתינו, את עמדותינו. כי אם נביע אותם בקול רם, אחרים עשויים לחשוב שמשהו לא בסדר איתנו.

"היישור" הזה שאנחנו עוברים מסייע לנו להתנהל בחברה, במערכת של כללים שמטרתם, לעשות את החיים אפשריים עבור כולם. לא ניתן להגיד שכללים אלו נטולי הגיון, ואף סביר שלו חיינו במערכת שאין בה כללים, חוקים והסכמות, חיינו היו בלתי נסבלים בעליל, והיינו עסוקים, במרבית חיינו, במלחמת השרדות פיזית ונפשית.

אבל יחד עם הכללים, שחלקם רשמיים וחלקם נקבעו על ידי החברה עצמה, קורה לנו משהו. חלק מאיתנו, מאלו שחלמו לעשות דברים גדולים, להשאיר את חותמו לדור הבא, מאבדים בדרך את החלום. יותר נכון, מאבדים את האמון שלהם ביכולת שלהם לממש את החלום, להתפתח ולחיות חיים משמעותיים.

נכון, לא כולם. רבים הם אנשים מצליחים, בעלי קריירות מצליחות, בעלי הון, יוצרים עם קהל מעריצים, ועוד. אבל רבים ויתרו.

רבים נכנעו לקונפורמיזם של המורה שושנה, בכיתה ד' שאמרה: " ממך כבר לא ייצא שום דבר".  חלקנו מתחיל להאמין באמירה הזאת נתקלים בארועים במהלך חיינו שמחזקים את דבריה של שושנה. ואז, באופן מפתיע, "לא יוצא מאיתנו  כלום".  ועכשיו מה שנותר הוא אדם שורד, שחי, כי הוא חי, מתמודד עם מה שבא מולו, או לא. אבל אין לו שאיפות, אין לו אמביציות, הוא אפילו לא מעיז לחלום..... למה לחלום על דברים לא מציאותיים? יגידו לך, כשתשאל אותם על כך.

אנחנו יוצרים לעצמינו בפועל, את המציאות שלתוכה אנחנו חיים. יש על זה אין ספור מאמרים, ספרים ותאוריות, שלא אנסה להתווכח איתן או להצדיקן כאן... אחד הספרים המפורסמים בתחום בנושא זה  הוא "הסוד" .

כאשר אנחנו אומרים לעצמינו ועל עצמינו: " אני לא מספיק טוב". או: " אני לא מספיק חכם". ועוד כמה וכמה משפטים שההתחלה של כולם "אני לא"...... באופן מפתיע – אכן אנחנו נהיה לא מספיק טובים, לא מספיק חכמים וכנראה, לא יקרה שום דבר, מעבר לפעולות השרדות יום יומיות.

זאת אפילו סיטואציה מגוחכת, שבה, האדם יושב ומחכה שהחיים שלו יתחיליו: " רק אזכה בלוטו והבעיות שלי ייסתדרו" . העניין שהסיכויים לזכות בלוטו, לא כאלו גבוהים. תשאלו אותי על זה, אני יודע!! יש לי מנוי פייס כבר כ 30 שנה. פעם זכיתי ב 1,000 שקלים... ו... אני עדיין מחכה לטלפון של אראלה...

העניין שאין לי או לכם שום שליטה על תוצאה חיצונית  שאינו תלויה בי. ככל שנתלה בנסיבות חיצוניות, כך תקטן השליטה שלנו בארועים. עבור חלקינו, אלו חדשות טובות... "זאת לא אשמתי שלא הצלחתי. מאוד רציתי אבל הנסיבות לא אפשרו לי".  אלו בני אדם שמתנהלים חיים שלמים מתוך צדקנות מוחלטת. הם רוצים מאוד לשנות את מצבם. אבל הנסיבות הקשות אינן מאפשרות להם.

עבור אחרים הם חדשות מצויינות. "אני יכול לסמוך על העשייה שלי, על היותי בפעולה עבור עצמי". נכון, אין לי ממש שליטה על גורמים חיצוניים. אבל עצם היותי בפעולה, עשוי בהחלט להעלות את הסיכויים שלי להצליח ולהתקדם בעשרות מונים מהאפשרויות הנובעות מן החלופה השניה.

תוך כדי עשיה ופעולה, סביר להניח שגם נעשה לא מעט טעויות. טעויות בשיפוט, טעויות בבחירה שלנו, טעויות בעשיה.. האם הדבר נורא? כלל וכלל לא. נהפוך הוא. הדרך היחידה בה נלמד ונהיה יעילים יותר בעשיה, היא באמצעות עשיה וביצוע טעויות. רק מטעויות אנחנו למדים. מה יגיד אותו אדם שלא מוכן לפעול, אלא אם כן, הוא משוכנע שהוא יצליח?  " זה מסוכן, זה לא בטוח, אני לא מוכן לקחת סיכון" ועוד.... התוצאה תקיעות. כי הוא פשוט לא בעשיה. כולנו מכירים את אותן בחורות שלא מצאו זוגיות עד גיל 40, כי טרם פגשו בחתן המיועד... כמה זה עצוב.

מן המסופר לעיל, ניתן להסיק מספר דברים מהותיים:

1. אין, לא הייתה ולא תהיה לנו שליטה על תוצאות שנקבל בחיים, בין אם מדובר בתוצאות של פעולה שבצענו, ובין אם מדובר בתוצאה של פעולה שנמנענו מלבצע.
2. יש לנו סיכוי גדול יותר להגיע לתוצאה אם נבחר לפעול ולעשות.
3. אנחנו יכולים לבחור להשאר קורבן לנסיבות ולהגיד יכלו להיות לנו חיים מדהימים, או שפשוט, אנחנו יכולים לבחור, להלחם על החיים שלנו ולעשות אותם מדהימים.

אם נחזור לרגע לשעון המעורר שלי. הוא פשוט עושה. מעיר אותי כל בוקר. עד שיום אחד יחדל. לו הייתה לו נשמה והוא היה מתחבט באותן דילמות שבני האדם מתחבטים בהם, סביר להניח שהייתי מאחר לא פעם לעבודה.

השאלה שנותרת פתוחה לכם הקוראים, במה אתם בוחרים? 

הכנס טקסט כאן