בתהליך..המתן בבקשה.

קייסי קולג' - המרכז לשיווק מתקדם באינטרנט / בלוג

תמונות חיים מחלום למציאות

18/02/2010 21:26

  • אני עומדת במרכז החדר, על המיטה מולי יושבות הבובות וחיות הפרווה בשורות וטורים, ואני משרבטת על הלוח (הקטן), בגירים צבעוניים כאילו מילים ושרטוטים. מחקה את המורה שלי ומלמדת את החברים הקטנים בבית כל מה שלמדתי בבית הספר באותו היום. אני זוכרת את התמונה הזו בבירור. אני מורה. אני מלמדת. אני זוכרת את ההנאה והטבעיות שבה עשיתי את זה. הייתי אז ילדה קטנה בת 6-7 לא יותר.


    כששאלו אותי מה תרצי להיות כשתהיי גדולה, עניתי: מורה.


    ~ ~ ~


    אני יושבת בסוף הכיתה, מתנדנדת על הכיסא ונשענת אל הקיר, בוטחת בו. על הברכיים מונח ספר. אני קוראת ומקשיבה תוך כדי השיעורים. היה לי ולמורים מן הסכם כזה: את לומדת ועומדת בדרישות ההישגים ואנחנו לא מעלימים עין מהספרים.


    מהספרים עברתי לכתיבה ובאופן טבעי, לימים, נמשכתי למקצועות ספרות וחיבור.


    כששאלו אותי אז מה ארצה להיות כשאהיה גדולה, עניתי: עיתונאית.


    ~ ~ ~


    השתחררתי מהצבא ושניה אחר כך אני עובדת בחברת היי-טק.


    שנתיים אחר כך, אני מנהלת מחלקת רכש. לימים, שואבת אל תוכי עוד ועוד ידע עסקי, לומדת עוד ועוד תחומים בארגון, משחקת אותה אשת עסקים (ומאמינה זה ייעודי בכל נימי נשמתי).
     לבשתי חליפות, הפכתי לאשת עסקים בגיל 24, חליתי בוורקוהוליזם, שכחתי מהבית, שכחתי מהבעל (אליו הייתי נשואה אז) – עבדתי, התקדמתי, פילסתי את הדרך לעוד ועוד ידע, עוד ועוד הישג.


    באותו העשור בין  גיל 20 לגיל 30 שכחתי מהכתיבה, אבל לא שכחתי מההוראה.


    הייתי עסוקה בלקטוף הצלחה ולהיות לא מרוצה אך שוב ושוב, משפט אחד חזר והאיר: אני אעבוד בהייטק עד גיל 40, ארוויח המון כסף ובגיל 40 אתפטר ואלך להיות מורה, בשביל החזון בשביל הנשמה.


     


    ואז הגיעה הנסיעה הראשונה לתאילנד. כעבור 3 שבועות חזרתי. חלמתי שם חלומות רבי משמעות שעוררו את חוסר שביעות הרצון והמצוקה הרגשית. ידעתי שאני בנתיב של הצלחה אבל הנתיב הזה לא הצליח לשמח אותי. שיוועתי לשינוי.


    אז התפטרתי מתוך כוונה לחזור למזרח. למקום ששם גם אנשים דלי כסף חווים שמחה, אושר וחיוכים עד אין קץ.


     


    טו מייק דה סטורי שורט, לא הגעתי למזרח, הגעתי לחברת תוכנה כמנהלת פרויקטים. ככה רצו אז החיים וכיוונו כל כך חזק שרק עיוורון היה מאפשר לי לא לראות את ההכוונה. נשארתי בארץ וחוויתי שנתיים שבדיעבד אני מבינה שהן הכינו אותי למה שאני חווה היום. מקשר לקישור הגעתי להדריך בג'ון ברייס ורק השבוע התחוור לי ששם בעצם, לראשונה, החלום שלי כילדה התחיל להתממש. אלא שהוא נגדע באיבו. הייתי מרצה גרועה. הידע המקצועי שלי היה עצום אבל יכולת העמידה מול קהל, להחזיק קבוצה, לרתק, לעניין...ובכן, במילים עדינות – הייתי משעממת. מהר מאוד נפרדתי מג'ון ברייס. ושוב נקברה ההדרכה עמוק, עמוק צרובה עם תחושת כשלון.


    ~ ~ ~


    הסרט ממשיך להתגלגל קדימה, התמונות חולפות במהירות: 2002 אני מגיעה להודו בפעם הראשונה שיוצרת שינוי של 180 מעלות בחיי. אני חוזרת משם ולא חוזרת אל מה שהייתי עד אז. סוגרת את כל הידע המקצועי העצום שלי במעמקי המוח ומסרבת להשתמש בו שוב. בארבע השנים לאחר מכן, אני נוסעת וחוזרת נוסעת וחוזרת ו...כותבת ומפרסמת שלושה ספרים.


     


    ועדיין, אז, בכלל לא קלטתי איך האהבה הישנה לכתיבה רקמה מילים למשפטים לעמודים לספרים שיושבים על המדפים בחנויות.


    לא, לא עיתונאית (כמו החלום בתיכון) אך כותבת. כותבת כל הזמן, כותבת באהבה והערצה למילים ולשפה, כותבת ומשתפת, עדה לחיים של עצמי - במילים.


    וב- 2006 החיים משתנים שוב. נולד גיל-לי. מורה דרך ומתווה חקירה מרתק.


    ההישרדות וההידרשות לקיום חומרי מובילים אותי להסיר את האבק מעל ארכיון הידע שקבור אצלי במעמקים, הלמידה והחקירה מתעוררים לחיים, האהבה להתחדשות ולחדשנות מגיחה מכל פינה והנה אני, אחרי שנים ארוכות של נטישה, שבה בהתלהבות אל מחוז חפצי כשאני אישה, אמא, רעיה – אחרת.
     והאחרת הזו, יוצקת אל היצירה איכויות שבאות לידי ביטוי ב....הוראה, כתיבה (ו..בעוד אשכולות שגורמים שמחה).


    הנה אני, בת 40 וטיפונת.


    ואני מורה, מדריכה, מרצה וכותבת בלי סוף.
    סוגרת מעגל עם החלום של הילדה הקטנה שהושיבה את הבובות וחיות הפרווה וידעה שכל רצונה הוא להעביר ידע ומידע באהבה ונדיבות. היום אני שמחה לגלות שזו אשכרה לא קלישה כשאומרים: "הכי חשוב לעשות את מה שאוהבים, משם מגיע השפע". שהרי בתכלס,  הגעתי לפתח את
    Kc College   ולעסוק באהבה והנאה בלימודי שיווק באינטרנט, אחרי מסע מפותל של ידיעה ואי ידיעה, של היפרדות מהמרכז הפנימי וחזרה אליו בדיוק ובהירות חדים, של קושי, כאב וסבל רגשי לא מועטים.


    לעסוק בהוראה והדרכה, לעשות את זה מצוין וליהנות מתגמול חומרי – זו זכות בעבורי ואני מודה ליקום על כך.


     


    נ.ב.


    למען הגילוי הנאות, אם זה היה ספר, הייתי מוסיפה פה עמוד של "תודות". תודות לנשמות השונות, שכל אחת בתקופתה, שימשה לי מצפן מסוג אחר.


     

תגובות
  • - לפני 3906 ימים


    ובאמת קרן,
    למה שלא תוציאי את כל זה בספר ?


    יונתן פרנקל תקשורת שיוקית
    חושבים ועושים תקשורת - מחוץ לקופסה

קרן כהן קייסי קולג'

שיווק באינטרנט | ליווי שיוו...

עסקים מומלצים בתחום

פרימיום  Premium פרימיום Premium
פרימיום
עלי שמר  משווקים בקליק עלי שמר משווקים בקליק
טי. אל. ג'י. מערכות בע"מ