היום אני אם לשלושה מתבגרים: 18, 16 ו-13! כשאני מסתכלת עליהם אני לא מבינה בדיוק איך יכול להיות שפעם הם היו בתוכי! איך הנקתי, החלפתי, ליוויתי למעון, לגן, לכיתה א', ז' וגם י"ב? איך זה יכוול להיות ?

וכמובן שהם הפכו מתינוקות לאנשים עם יכולת החלטה. מ3.160 לעלם שיכול לבחור, לנהוג ועוד רגע גם להחזיק נשק. מתינוקת שהייתה בעודף משקל לנערה מתבגרת, מדריכה בצופים שמתלבטת באהבות ראשונות ובנושאים שבינו לבינה.

ומה תפקידי היום בכוח ?

נכון שזה כיף להם שיש אוכל מוכן. למרות, שכמובן הם יודעים להכין בעצמם לפחות את הדברים הבסיסיים. אני לא רואה את התפקיד שלי רק כ"אחראית האספקה". אני חושבת שאני מכוונת, מדריכה. כמובן, שלא תמיד העצות שלי מתקבלות בברכה. ולדעתי, אפילו טוב שכך.

גם בת ה-13 שלי. שיש לה המון ידידים (?!). היא באה המון לשאול ולהתייעץ. בעיקר האם החצאית הזאת מתאימה לסנדלים הללו וכולי. ואני ?

אני שם. כי אני יודעת שגם אם היום היא שואלת אותי על חולצה וחצאית. מחר היא תשאל על חבר ראשון, שני וכולי. גם אם היום אני בחלק מהזמן כספומט מחר, אם יצטרכו משהו רציני אני משוכנעת שיבואו וישאלו אותי.

ולמה אני כזאת ?

עכשיו שאני חושבת על זה, אני מבינה שאני מחכה את אמא שלי - זכרונה לברכה. כשהייתי חיילת באה אליי חברה שחשבה שנכנסה להריון. אני שלא ממש ידעתי מה לעשות ואיך להתנהג פשוט לקחתי אותה לאמא שלי. היא זאת שעזרה וייעצה.

אני בעצם מחכה את מה שהיא הייתה עושה.