הרבה מאיתנו מכירים את ההרגשה - די! נמאס לי! לא בא לקום בבוקר. רוצים לשנות ואין אומץ. לא יודעים באיזה כיוון לבחור....

תהליך אימון אישי מסייע רבות לביצוע המהלך המפחיד של שינוי קריירה, החל ממציאת הכיוון הרצוי וכלה בהגדרת תוכנית פעולה אופרטיבית לביצוע המשימה.

אבל בתהליך האימון יכולים לקרות גם דברים אחרים. דוגמא לכך היא סיפורה של יעל.

יעל (שם בדוי), מתכנתת מחשבים שעובדת בחברת היטק, הגיעה אלי עם החלטה - היא רוצה לעשות שינוי! רוצה לעזוב את מקום עבודתה ולבנות לעצמה קריירה בתחום שונה. היא שמעה על השינוי שעשיתי אני, לאחר עבודה של עשרים שנה בתחום המחשבים, והרגישה שהגיעה למקום הנכון.

ליעל לא היה ברור באיזה תחום בדיוק היא רוצה לעסוק. היה לה רק ברור שלא טוב לה במצב הנוכחי והיא חייבת לשנות.

תוך כדי מהלך האימון התבררו המקומות האמיתיים שבהם הרגישה יעל לא מסופקת. בעיקר בתחום החברתי ובתחום המשפחתי. היה גם את ענין העבודה, אבל דוקא הוא התגלה כמרכזי פחות והצטמצם לתחום העיסוק הספציפי בו עסקה במקום העבודה.

בתחום החברתי הרחיבה יעל את מעגל החברות שלה ואת מעגל החברים הזוגי (שלה ושל בעלה), תוך שהיא מהוה את הציר עליו סובבים המפגשים החברתיים שכה היו חסרים לה.

בתחום המשפחתי העמיקה יעל את קשריה עם אמה ואחיותיה, שיפרה את התקשורת עם בן זוגה והחליטה להרחיב את המשפחה (היא אמרה לי שאני האדריכלית של ההריון שלה...).

יעל הגיעה למסקנה כי למעשה היא אוהבת את מקום עבודתה, המספק לה ביטחון כלכלי וקשרים חברתיים. נשאר העניין המקצועי. יעל ביקשה לעבור למחלקה אחרת, ובקשתה נענתה בחיוב.

יעל שמרה על מקום עבודתה, שהיה חיוני עבורה כיון שהיווה עוגן כלכלי הכרחי והצליחה למצוא בו ענין מקצועי וסיפוק. גם במעגלי החיים האחרים של יעל, ששם התגלה חוסר הסיפוק האמיתי, הצליחה יעל לשפר את מצבה לעין ערוך.

יותר משנה לאחר שסיימנו את תהליך האימון התקשרה אלי יעל וסיפרה לי בשמחה על לידת בנה, ועל כך שכבר חזרה מחופשת הלידה. היא נשמעה מאושרת וסיפרה שמאד טוב לה, גם בעבודה וגם במשפחה!