תהליכי הלמידה של הכלב

אני נתקל ברמה יומיומית בבעלי כלבים המנסים לחנך את כלביהם ע"פי מודלים או דפוסים שמוכרים להם היטב -האנושיים,אך בינם לבין העולם הכלבי ושפתו אין למעשה שום דבר...

תהליכי הלמידה של הכלב שונים לחלוטין מאלה שלנו.כלב לומד בדרך אחת. עפ"י חוקי ההתניה. כלב אינו חושב במושגים רציונאליים כמונו אלא במושגים של התניות "טוב לי" או "משתלם לי" ו"לא טוב/רע לי".

לכלב אין את היכולת השכלית לקשור בין אירועים שעבר ביניהם זמן. אדרבא,איחור בתזמון התגובה וזה יכול להיות לעתים גם פספוס של שבריר שנייה ממש הינו קריטי ביותר בהרבה מקרים. את הכלב בניגוד לילד,לא נוכל ללמד בדיעבד שה'מוקשים' שהוא פיזר בכל הבית או הרס הנעל האהובה (והיקרה בדר"כ)עלינו הינן פעולות אסורות בתכלית.

לדוגמא,אם לימדנו את הכלב פקודת 'הישאר', פקדנו עליו לעשות כן ועזבנו את הבית. כעבור שעתיים חזרנו והכלב כמובן זז מאז, האם ניתן כעת לתקן או ללמד את הכלב שמה שעשה בדיעבד הוא אסור..??! חד משמעית לא!

הכלב לומד בכל רגע נתון בין אם בהכוונה של נוהג ובין אם מניסיון עצמי כאשר הבעלים אינם בסביבה. כלב לומד לא לקפוץ על אנשים ולבצע פקודת 'שב' באותה דרך בדיוק. זה נעשה ע"י קיום 2 גורמים שיבואו אחד אחרי השני או ביחד ללא הפרש זמן ובתדירות גבוהה. 2 הגירויים מתלכדים במח הכלב לגירוי אחד ההופך למעשה לרפלקס/אינסטינקט מותנה.

לדוגמא- בפקודה 'שב' תחילה נלמד אותה באמצעות מזון כאשר בכל פעם שנשים את הצ'ופר מעל אפו של הכלב ונכוון אותו למצב הרצוי, נאמר באותו רגע את הפקודה. לאחר מס' תרגולים,תנועת היד עם הצ'פור תתלכד עם הפקודה הקולית 'שב' ולהבא לא נזדקק לאותו שימוש בשפת גוף עם היד האוחזת בנקניק על מנת שהכלב ייתיישב. נוכל להסתפק בפקודה הקולית.

ומאידך, ליטוף ומתן יחס לכלב המביע חרדה מאוטובים ומכוניות לצורך העניין,מחזק את התנהגותו באותו רגע נתון. לכן תגובה שכזו החוזרת בתדירות גבוהה,תחזק את אותה התנהגות מבוהלת ומפוחדת של אותו כלב. במקרה זה אנו למעשה אומרים לכלב  ' כלב טוב,זה בסדר לפחד, יופי..'