"הילדה נכנסה ועמדה בפתח כשידיה מאוגרפות, סנטרה מזדקר קדימה והיא נועצת בי מבט המוכן לקרב. בעמדה כך הבטתי בה ואמרתי 'את גנבת! את גנבת!' היא ענתה שאינה גנבת והיא לא גנבת.

'הו כן, את גנבת! את גונבת דברים! אני אפילו יודע מה גנבת, ויש לי הוכחה לכך', אמרתי.
הילדה ענתה: 'אין לך שום הוכחה בגלל שאני אף פעם לא גנבתי כלום'. 'אני אפילו יודע איפה היית כשגנבת את מה שגנבת', אמרתי. הילדה כעסה עלי מאוד. 'את היית במטבח, ליד המזווה ושלחת את ידך לקופסת העוגיות והיו שם עוגיות קינמון ולחמניות קינמון ואת פיזרת מעט מהקינמון על הפנים שלך. את ילדת קינמון'".

מגדירים מחדש את החיים
מדוע אריקסון נקט באסטרטגיה זו?
מה עמד ביסוד דרך הטיפול שלו?

אריקסון מנסח את דרך הטיפול שנקט באמצעות המונח reframing, שמשמעותו – הגדרה מחדש.

זו טכניקה שמטרתה לשנות את ההגדרה שקיימת אצלנו בנוגע לבעיה שאיתה אנו מתמודדים ובכך לתת לבעיה זו פירוש חדש.
טכניקה זו מאפשרת לנו לשנות את הרגשתנו ומחשבותינו בנוגע להרגלים ישנים ולהפוך אותם דרך מחשבות חיוביות למשאב שאנו גאים בו.

ובמילים אחרות, ההתייחסות של ילדת הקינמון לנמשים שלה הפך לחיובי בעקבות שינוי הגישה שלה לגביהם. הנמשים נשארו על פניה, אך מעכשיו היא רואה בהם פירורי קינמון שאותם היא אוהבת.

או במילים של אריקסון: "הבעיה הייתה שהיא הגיבה בעוצמה רגשית רבה לנמשים שלה.
ידעתי שהיא במצב רוח המתאים למלחמה. לכן העצמתי במתכוון את העוינות והכעס שבה בכך שאמרתי לה שאני יודע שהיא גנבת ויש לי הוכחה לכך. אחר כך במפתיע יצרתי במוחה חלל ריק כאשר לא מימשתי את ההאשמה בגניבה. היא חשה הקלה רבה והמצב כולו נעשה משעשע. היא אהבה עוגיות קינמון ולחמניות קינמון ולכן נתתי לנמשים שלה שם חדש. יחסה החיובי לקינמון השליך גם על הנמשים".

היכולת המופלאה של מילטון אריקסון הייתה בעצם ליצור מסגור מחדש (reframing) לקושי של הילדה. והוא הוביל אותה להלך רוח חיובי ביחס לנמשים שלה.
ואנו יכולים ללמוד מכך, להצטרף ראשית להלך הרוח של המונחה, לאחר מכן ליצור אצלו סקרנות ולרגע ליצור חלל בלא מודע ואז להוביל להלך רוח חיובי ואחר וליצור מסגור מחדש של המציאות.