בתהליך..המתן בבקשה.

עופרה יעקב - יעוץ ביוגרפי אישי משפחתי ועסקי / בלוג

מה הסיפור שלי? והפעם, הרהורים לאחור

24/01/2015 22:26

  • השבוע מלאו לי 52 שנים. וכבר הרבה זמן שאני שואלת את עצמי המון שאלות על הסיפור שלי.

    חשבתי שאני יודעת המון דברים. ידעתי שאני זוכרת פרטים משנים מאד מוקדמות. הרגשתי שיש חלקים שהם עדיין

    עלומים עבורי.

    החלטתי לכתוב את הסיפור שלי, ושאלתי את עצמי מה הדרך הטובה ביותר להדהד את המילים בתוכי.

    דפים במגירה יש לי כבר שנים רבות. אזרתי אומץ והחלטתי לכתוב כאן פעם בשבוע,

    מיומולדת ליומולדת. בדיוק 52 שבועות.

    הייתי הבוקר, שבת אביבית באמצע החורף,  בשכונה בה גדלתי. אחת השכונות הוותיקות בנתניה. הבתים הישנים נותרו כשהיו. בתים של פעם, חצרות גדולים עם חבלי כביסה מאחורי הבית, רעפים שכבר ראו ימים יפים יותר, מרפסות שפונות לרחוב, ואנשים שנראו כמו יצאו זה עתה מ"סלאח שבתי" צועדים לאיטם ברחוב. מה שתפס את עיני היתה העובדה  שאנשים נעצרו ליד שער הבית, שאלו לשלומנו, התעניינו בנו באמת והמשיכו הלאה. מחזה כמעט סוריאליסטי. שאלתי את עצמי איך יכול להיות שיש עדיין מקומות כאלה. חשבתי על השכונה בה אני גרה כעת. אנשים כבר לא ממש מסתובבים ברחוב. לא מדברים, לא פוגשים בעיניים. סוג של שקט.

    עברתי ליד הבית שבו העברתי את שבע השנים הראשונות לחיי וגם הוא כמעט לא השתנה. באחת חזרו אלי כל הזכרונות: אני משחזרת עד היום בקלות רבה מאד כל פינה בבית ומצמידה פיסות חיים לכל חדר ולכל רהיט. חדר הורים, חדר בנות (שבגיל ארבע וחצי נוספה אליו עידית), מטבח מפורמייקה ירוקה, שולחן פורמאיקה לבנה ושני כסאות עץ, מקלחת וחדר שירותים בצידה, סלון עם ספה כהה, שולחן הודי, פטיפון כחול ומרפסת גדולה עם מעקה שפונה לרחוב. לימים הוסיף אבא חדר נוסף שבו הייתה אמא מלמדת אנגלית. הייתי נצמדת לחלון מחוץ לחדר וחוזרת על המילים: A for Apple, B for Bat, C for Cat וכו'. עד היום אני מצליחה לשחזר את כרטיסיות הציורים שהכינה במו ידיה ועליהן כל האותיות מ A-Z, את המילים, את הצלילים ואת האינטונאציה שנלוותה להגייה של כל אחת מהן. אורה החיוור והאדמוני של מנורת הלילה ליווה אותי לילה לילה בעודי פוסעת חרש ממיטתי ועד למיטת הורי. עוברת בדממת החשיכה שאפפה את הבית בפחד גדול את הסלון שחיבר בין החדרים ואת דלת הכניסה הגדולה שהייתה בצידו. משכנעת את עצמי שרק עוד כמה פסיעות והדרך מסתיימת. זוכרת היטב את ההתגנבות לאורך ארון הקיר הגדול עד לקצה המיטה ליד ראשה של אימי. עומדת שם, מקשיבה לקול נשימותיה ומחכה. לא מדברת, לא נוגעת, מחכה. וכשהייתה מתעוררת הייתה מרימה את קצה שמיכתה ואני הייתי משתחלת פנימה. כפיות עם אמא. חם ובטוח. 

    מקלחות הערב שלי ושל רותי היו על רגליה המשוכלות של אמא בעודה ישובה על רצפת המקלחת כשאנו מעורסלות על רגליה והיא שופכת עלינו מים מכלי קטן. "מקלחת בסגנון הודו" אמרה לימים.

    גוף, קערת מים וחתיכת בד למקלחת.

    על אותם הברכיים באותה התנוחה גם הייתה מרדימה אותנו תוך כדי נענוע וטפיחות קלות על החזה. היא הייתה שרה. שרה לי שאירדם שיר בהודית שמילותיו מזדמזמות בראשי עד היום.

    מעקה המרפסת היה אחת המקומות החביבים עלי. אמא הייתה מרימה אותי ומושיבה אותי על המעקה בעודה עומדת ותומכת בי. בתנוחה הזו היו פניה קרובים מאד לפני. היא הייתה מלמדת אותי שירי ילדים באנגלית. לכל שיר נילוו תנועות שהמחישו את מילותיו. אמא שרה ואני אחריה: Twinkle Twinkle Little Star, Bah Bah Black Sheep, Humpty Dumpty  ועוד רבים. באותו האופן בדיוק לימדתי אני את בנותיי את אותם השירים.

    והגינה.

    רק המחשבה עליה, ועלינו מתרוצצות בה בחדוות ילדות מרחיבה לי את הלב ומחדירה פנימה את כל אותן פינות קסומות, הצלילים, התחושות והמראות.

    חצר גדולה הקיפה את הבית. מלאה בפרחים דשא גדול ובעצי פרי (שסק, שזיפים אדומים, שזיפים צהובים, אפרסקים לבנים, גויאבה).  טעם הפירות עדיין נותר כשהיה בבלוטות הטעם שלי, ולא הצלחתי לשחזרו מאז. בקצה הדשא הייתה חלקה קטנה לא מעובדת, שגדלו בה תמיד פרחי בר לפי עונות השנה. כל שישי היינו קוטפות את הפרחים ומניחות אותן באגרטל כסף קטן שקיבלו הורי לנישואיהם. בקצה הדשא הצמוד לבית סדר לנו אבא ארגז חול, ובכל פעם שהשקה את הגינה היה מתיז עלינו מצינור המים, ואנחנו היינו רצות בתחתונים וגופיה בצחוק גדול לאורך הדשא. היו שם גם נדנדה גדולה לשניים וסוס עץ על קפיץ. הרבה שעות בילינו בחצר והרבה ימי הולדת חגגנו בצריף השבדי מעץ שאבא קנה והיה עבורנו מקור לגאווה בכל השכונה. 

    צלילי השכונה המהדהדים בי עד היום הם צליל נקישות צעדי סוסו של מוכר הקרח, צליל הפעמון של מוכר הנפט, צליל הטנדר של החלבן שהיה חומק השכם בבוקר למרפסת הכניסה שם היה מונח בקבוק החלב הריק ולצידו מטבע של חמישה גרוש ותמורתם היה מניח בקבוק מלא.

    כשהייתה אמא שולחת אותי למכולת בקצה הרחוב הייתה מציידת אותי ברשימה וסל פלסטיק או רשת קלועה בהתאם לכמות המצרכים. חצי ככר לחם שחור, מרגרינה, ביצים בשקית נייר וכשהייתה רוצה ל"צפר" אותנו נוספו לרשימה 200 גרם וופלים שוקו וניל מקופסת הפח הגדולה של המוכר. בדרך הביתה הייתי חומדת לי וופל או שניים מפרידה את המעטפת הפריכה ונושכת בתאווה את הקרם המתוק שבתוכו. כל אחרי צהריים היינו נפגשים ברחוב (אחרי ארבע), בלי לקבוע מראש, מי שהיה בחוץ היה מצטרף. משחקים בגולות, שבע אבנים, חוני המעגל, תיפסוני, עמודו, חמש אבנים. הפרחח של השכונה היה מלמד אותי למלא מפתח  (שאותו הייתי לוקחת בסתר ממכונת התפירה של אמא ומחביאה בכיסי ביוצאי לשחק) בחומר נפץ שאותו היה ממלא מראשי גפרורים, ובמשיכת חבל היה מנפץ אותו על גדר הבית, עד שאחד השכנים היה צועק ומגרש אותנו. אותו פרחח היה תמיד מביא לי סברס בחינם מתוך הדליים שהיה מוכר ברחוב. היה בוחר לי את הסברס היפה ביותר מתוך הקרח שבדלי, מגלגל אותו בחול וחותך במדויק עד הפרי הבשרני. במיומנות רבה היה בוצע את הפרי ומגיש לי אותו מקולף. לימים כשעזבנו את השכונה בא אלי ביום העזיבה והביא לי גילוף בעץ של דוכיפת שהכין עבורי. שמרתי את המתנה עוד שנים אח"כ עד שאבדה ואין לי מושג איפה ומתי. לא זוכרת את רגעי העזיבה של הבית הישן או את רגעי הכניסה הראשונים לבית החדש. כן זוכרת את הדרך. אבא, אמא, רותי ועידית נסעו עם אבא ברכב הפרינס שלו ואני ביקשתי לנסוע עם הסוס והעגלה שהובילו את כל המיטלטלין שלנו. וכך, ישובה לי על הדרגש ליד העגלון כשמאחורי בעגלה קשורים כל חפצי הבית, מתנהלת לי לאיטי ברחובות העיר. אני, הסוס והבית שלי.  הרגשתי על גג העולם.

    היום כשעברתי ליד הבית הישן ראיתי שמספרו היה ונותר 52.


     

תגובות

ציון איכות

  (245 מדרגים)
10
מחיר: 10
שירות: 10
זמינות: 10
אמינות: 10

נקודות פעילות

11,085
ב 4 החודשים האחרונים
(101,380 סה"כ נקודות)
יו"ר/ית ורכז/ת הקבוצה
אלפא
רכז/ת קבוצות
חונך באתר
3,342
צפיות בפרופיל

פרטי התקשרות

 פלמ"ח 10 נתניה
Facebook