לאחרונה למדתי שלא לכולם אפשר לעזור.
הגיע אליי זוג בשנות ה- 60, עם הלוואת משכנתא והלוואות לכל מטרה בשיעור כולל של קרוב ל- 100% משווי הנכס היחיד שיש להם. הזוג גם לא דאג לפנסיות מסודרות ברוב שנות חייהם, ובנוסף, נלקחו הלוואות גם מהמעט שיש להם שם.

בעיה. ציון אשראי נמוך, החזר חודשי גבוה ולכן נמצאים במין מלכוד או גלגל כמו במרוץ עכברים, כשכל פעם שחסר בשוטף לוקחים עוד הלוואה ללא בטחונות ובריבית גבוהה יחסית.

ניסיתי לעזור מול הבנקים, אך השיפור היה מינורי ולא פתר את הבעיה. בהתנהלות השוטפת, הזוג ביקש שלא אנסה לעזור כי הם "שולטים" ויודעים הכל (אבל זו לא הנקודה).         
 
כמובן, שבעוד כמה שנים כשהזוג יגיע לגיל הפרישה או קצת אחריו, הם יצטרכו לחיות רק מקצבת אזרח ותיק של ביטוח לאומי, וזה כמעט בלתי אפשרי.

אני מעלה את הפוסט הזה רק משום החשיבות של ההיערכות מבעוד מועד, בגיל צעיר, מהגיל שבו כל אחד מתחיל להיות אחראי על כלכלתו השוטפת והעתידית, ולפני כן גם ההורים ככל שניתן, ולתכנן את העתיד הכלכלי. צעירים נוטים לזלזל במחשבה על עתידם בעוד 30 או 50 שנה, "תן לחיות את הרגע..." ומוציאים מייד כל שקל שהם מרוויחים ואף לוקחים הלוואות כדי לטייל בעולם או לרכישת רכב.          
  
אז שימו לב !!
מאוד לא נעים להגיע לגיל מבוגר ללא שום אמצעים כלכליים, ללא אפשרות להתפרנס ולסבול מנדודי שינה, השלכות בריאותיות וכדומה, בשל כך.