אלה, בשנות העשרים, נשואה ואם, מרגישה שקשה לה לטפל בנושאים הדורשים מאמץ כלשהו מצדה. חסרה לה מוטיבציה. 

בשלב השיחה המקדימה אנו מגיעים לבסיס התחושות המלוות אותה: יאוש, חוסר-ביטחון, תסכול.השאלה השגורה בפיה היא: ”בשביל מה להתאמץ?”

כשאלה פוסעת אל תוך הגלגול הקודם שלה, היא מוצאת עצמה בגטו והיא בת 12.

היא נמצאת עם סבתה (אותה סבתא מהחיים הנוכחיים), כאשר היא מודעת לכך שאמה מתה ממחלה, ואת אחיה ואביה לקחו משם.

אנו חוזרים אל הילדות. אלה בת 4, גרה בבית קטן, היא רואה את כל המשפחה יחד, באווירה משפחתית ורגועה. אמה, אביה, אחיה והיא עצמה.

אנו קופצים קדימה בזמן. אלה בת 9 ונמצאת מחוץ לבית. היא רואה איך גוררים את אביה אל טנדר, שם ממתינים לו חיילים במדים. היא אינה מבינה מה מתרחש.

בתמונה הבאה אלה מחזיקה סכין, היא חופרת בחצר ומוציאה משם יו-יו שהחביאה פעם. דודתה (אחותה מהחיים הנוכחיים) לוקחת אותה מהר לבית עץ ושם הן מתחבאות בתוך ארון קטן. התחושה בפנים רעה מאוד, היא אינה מבינה מדוע עליה להתחבא שם, היא רוצה לצאת. אלה שומעת קולות שבאים מחוץ לארון.

אנו קופצים לסצנה אחרת: אלה רצה ברחוב וחיילים רודפים אחריה. היא יודעת שהדודה נפגעה, היא עצמה מנסה לברוח אבל יורים בה. הכדור חודר אל הבטן, והיא גוססת על המדרכה שעות ארוכות עד שלבסוף היא מתה.

התחושה הראשונה שאלה מרגישה אחרי המוות היא של הקלה.

אלה עולה אל הממד הרוחני, שם מחכה לה כבר המדריך הרוחני שלה, ומנקודה זו היא יכולה לצפות על כל הגלגול שעברה. כשהמדריך נשאל למה היא הייתה צריכה לעבור גלגול כזה קשה, הוא עונה: “כדי לדעת מה זה כאב, זו בחירה של הנשמה".

כאשר אנו בודקים יותר לעומק מה היו תחושותיה כאשר עזבה את העולם, אלה הדברים שעולים: “כל-כך התאמצתי לברוח כדי להציל את עצמי ובסופו של דבר הרגו אותי והשאירו אותי מדממת ברחוב, ניסיתי לשרוד בניגוד לכל מי שמת סביבי אבל הם היו חזקים ממני והכריעו אותי. בשביל מה להתאמץ לשרוד בכלל?”

אנו חוזרים אחורה אל הגלגול בכדי לבצע את הריפוי. אני מכוונת את אלה להתקרב אל אותה ילדה קטנה שגוססת ברחוב ולחבק אותה חזק. אני מורה לה להקיף את שתיהן באור לבן ומרפא, ולהבטיח לילדה שנשמתה אכן תמשיך לשרוד אחרי מותה הפיסי – ואלה עצמה ההוכחה לכך, להבטיח לה שהיא כן תגיע לבגרות בגלגול אחר, תהיה לה משפחה אוהבת וילד נפלא, והיא תזכה לעשות את כל אותם דברים שלא התאפשרו לה.

האור הלבן ממשיך להקיף את שתיהן ומבעד לזמן אנו מעבירות לילדה את המסר הבא: “כעת את לא חיה באותה תקופת זמן, אף-אחד לא רודף אחריך ולא מנסה להשמיד אותך, את חופשיה לעשות ככל שתרצי. את עצמאית, בוגרת, חזקה גופנית וחזקה נפשית. יש לך את הכוח להגשים את עצמך עד הסוף.

לעומת זאת, אם בחיים הבאים (הנוכחיים) את נכנעת מראש, אם אין לך חשק להתאמץ כי את לא מוצאת מה הטעם, הרי שהם ניצחו, כי הם הרגו את רוח הקרב שלך! במקום לוותר ולהיכנע – תלחמי".

אלה מדווחת שהצבע של הילדה חזר לפניה, היא אינה גוססת עוד אלא התחזקה ולחייה ורודות. הילדה גדלה קצת פיזית.

אני שואלת את אלה מה היא למדה מכל זה, והיא עונה: “שאני לא רוצה לוותר יותר, איפה שקשה לי – שם אני צריכה להתאמץ להצליח. דווקא המאמץ מוכיח שאני נלחמת בקשיים ומנצחת אותם".

(השמות והפרטים האישיים שונו לצורך שמירת הפרטיות)