ריפוי פיזי באמצעות שחזור

אדם, בן ארבעים, נשוי + 2, עוסק בספורט אתגרי מזה כמה שנים. לפני שנתיים הופיע כאב חד בצד בטנו ומאז לא נעלם.

הוא פנה לרופא משפחה ונשלח לבדיקות מקיפות, חודשים רבים עשה סבב בין רופאים שונים, דיאטניות ומטפלים ברפואה טבעית, וכולם אמרו לו שאין לו כלום, הוא בריא והם ולא יכולים להסביר את הכאב -  הוא המשיך לסבול יום יום, באופן כזה שהוא נאלץ להשבית את הפעילות הספורטיבית שלו לחלוטין.

היה זה אז שהוא "נשבר" והסכים להגיע אלי לטיפול בשחזור גלגולים אחרי הפצרות חוזרות ונשנות של חברה משותפת.

הדבר הראשון שהוא אמר לי היה: "אני לא מאמין בגלגולים קודמים".

"אוקיי" אמרתי לו "מצוין, אתה לא חייב להאמין, לריפוי אין שום קשר לאמונה שלך, אני רק צריכה את שיתוף הפעולה שלך בעת הדמיון המודרך".

הסברתי לו את התהליך שיעבור, את ההרפיה הגופנית, שלבי החזרה בזמן, רגע המוות, התיקון או הריפוי והחזרה אל שיחת הסיכום. הסברתי לו שהוא ידבר אתי לכל אורך השחזור ויספר לי את שהוא רואה, וכי אם לא ירגיש בנוח הוא יוכל לצאת ממצב הדמיון המודרך בעצמו, שכן זהו רק מצב של אלפא עמוק (הסבר על ההבדלים בין המצבים בפוסט אחר).

הוא הסכים לשתף פעולה בעת השחזור, בהנחה שממילא אין לו מה להפסיד, רק את הכאבים.

התחלנו את הטיפול בשיחה מקדימה, בה הוא סיפר לי ביתר הרחבה על עצמו. ניסיתי לברר לעומק על בעיות שאולי צצו בחיים האלה, לעבוד בעת השחזור על הקשרים שונים בין שתי תקופות החיים, אבל כדבריו: "אין שום בעיה אחרת במערכות יחסים או בעבודה, הכל בסדר, זה רק הכאבים".

אם כן, התחלנו את השחזור. אדם נכנס למצב של הרפיה גופנית עמוקה די מהר ובעזרת הדמיון המודרך התחלתי להוביל אותו אל מאגר הזיכרונות שלו.

כשפתח את הדלת אל חייו הקודמים הוא מצא את עצמו באמצע שדה קרב. (הוא לא התעורר ברגע זה וזעק: זה לא יכול להיות, אני לא מאמין בזה אלא עקב אחר הסרט שנגלה לפניו)

הוא ראה עצמו כחייל צעיר שמגן יחד עם חבריו על הטירה של משפחתו. הוא הצליח לתאר את הלבוש, את השריון הקל, החרבות, את הטירה הנשרפת בלהבות ממרחק.

בסצנה הבאה הוא עמד שם לבד וחזה בכל הגופות של חבריו, מוטלים מתים על האדמה. לא היה לו אף-אחד להסתמך עליו, כולם מתו. כל חבריו שלחמו לצדו כל השנים.

בהמשך הגלגול הוא ראה שכל משפחתו מתה גם כן, האנשים שלחמו נגדו כנראה הרגו את כולם. הטירה נשרפה עד היסוד.

בשלב זה הובלתי את אדם אל ילדותו באותו גלגול. מסתבר שהיו לו חיים מאוד רגועים ויפים. הוא נכח בטקס ההכתרה של אביו לאציל, הוא היה מאוד קשור לאמו, עד לשלב העריסה הגענו, כאשר ראה את אמו מטפלת בו כתינוק.

בהמשך הגלגול הוא חזה בסצנה בה ביקש ממנו אביו במפורש שלא ילחם, שלא ימשיך בדרכו אלא יבחר מסלול חיים אחר, שבו לא תשקף סכנה לחייו.

אדם סרב.

וכאמור, בהמשך הגלגול הוא חזה בכל חבריו מתים ובמשפחתו מתה.התקדמנו הלאה בזמן אל השלב שאחרי הקרב הטראומתי.

אז הוא ראה את עצמו תלוי במהופך מעמוד. מאחוריו היו אנשים שהתעללו בו ודקרו אותו בחרב.

אדם ממש התפתל כשתיאר כיצד מישהו נעץ חרב בבטנו, בצד הימני.

כעבור כמה שעות או ימים (הוא לא ידע כמה זמן היה שם תלוי ומדמם), הוא נפל לאדמה וזחל משם. אולם כעבור זמן מה הוא נפטר מאותה פציעה.

שאלתי אותו בן כמה הוא באותו רגע בגלגול. הוא ענה שהוא בן 38 (כזכור, הכאבים בבטנו החלו כשהיה בחיים האלה בן 38).

ליוויתי אותו ברגע שבו יצא מגופו מעלה, אל המדריך הרוחני שלו. שאלתי אותו באיזו הרגשה הוא עזב את החיים. "כעס, עלבון" אמר.

בשלב זה שאלתי את אדם אם הוא רואה קשר בין החיים ההם והחיים האלה.

"הכאבים באותו גיל, הקשר החזק שלי עם החברים שלי, חוסר היכולת לסרב לבקשותיו של אבי".

ביקשתי ממנו לחזור אחורה אל הגלגול, אל נקודה קריטית בה היה יכול לשנות את גורלו. הוא חזר אל השיחה עם אביו.

בשלב זה עשינו תיקון, והוא תיאר את המשך חייו לפי התסריט החדש, לפיו הוא שמע לבקשתו של אביו ונמנע מהלחימה: בתסריט זה משפחתו ניצלת, הוא עצמו מתחתן ויולד ילדים, מזדקן בשיבה טובה, אולם את חבריו עדיין ראה מתים בשדה הקרב. דבר זה לא יכל לשנות אפילו בדמיונו.

בחרתי לעשות ריפוי לאדם והחזרתי אותו אל שדה הקרב. הקפנו את כל הסצנה בה חבריו מתו באור לבן ומרפא של הבנה, כי ממילא ישובו ויפגשו במקום אחר. כעת, שהוא עצמו ראה כי אחרי המוות שלו אכן עלה ונפגש עם המדריך הרוחני שלו וכי המוות לא מסיים את קיום הנשמה, היה לו יותר ביטחון בכך שאכן מות חבריו הוא רק שלב פיזי, אחד מיני רבים בסיפור של הנשמה שלו.

לאחר-מכן קפצנו אל הסצנה בה דקרו אותו והקפנו גם אותה באור לבן ומרפא, שכן כעת הוא יודע שלמרות הכאב והטרגדיה, בעוד כמה שניות יקיפו אותו באהבה מכל עבר, המדריך הרוחני שלו, משפחתו, חבריו, וככל הנראה גם מדריכים אחרים.

לאט לאט הוצאתי את אדם מהרגרסיה והחזרתי אותו למציאות העכשווית.

לקח לו די הרבה זמן להתאושש מהדברים שראה והחוויות שעבר. הוא ישב בשקט דקות ארוכות ונתתי לו לעכל את הדברים.

כשהיה יותר מאושש התחלנו לדבר על  ההקשרים בין שתי תקופות החיים. לבדו, הבין היטב גם את שאר ההקשרים, בנוסף לפציעה.

************

שום דבר לא קרה במשך חודש וחצי. הכאבים פחתו במידה משמעותית אולם לא נעלמו לגמרי. כעבור חודש וחצי התקשר אלי ובישר לי שהם נעלמו לחלוטין, כמו-כן עדכן אותי על כך שחלה אצלו רגיעה בקשר למשפחתו, הוא כבר לא חרד בגינם, הוא הבין שזה היה קשור לעבר.

מאז השחזור חלפה יותר משנה. הכאבים לא חזרו.

מעולם לא שאלתי אותו אם כעת הוא מאמין בגלגולים קודמים ואם שינה את אמונתו הרוחנית. לדבר זה אין כל חשיבות עבורי. מה שחשוב הוא דבר אחד ויחיד: הוא ביצע ריפוי בתוך עצמו.   

(הפרטים  האישיים שונו לשמירת הפרטיות).