האם להתערב או לסמוך על הילד?

כהורים אנו מתלבטים כיצד עלינו לנהוג-

האם להיות מעורב? האם לאפשר לילד לחוות כאב?

ההורות היום מציבה בפנינו אתגרים רבים ולא תמיד אנו יודעים כיצד לנהוג.

קודם כל זה הילד שלנו.

ואנחנו אוהבים אותו, ועל כן אנו, בטעות חושבים שחייבים להיות מעורבים בכל רגע ורגע בחייו. האומנם?

ילד שלא מסתדר טוב עם חבר בגן האם להתערב ?

האם לדבר עם הגננת צופי ? אולי עדיף שיתמודד לבד?

ילד שלא "הולך" לו עם בנות בחטיבה האם להתערב ?

האם לדבר עם המורה אסתר ? אולי עדיף שיתמודד לבד?

חייל שחווה קשיים בצבא האם לדבר עם המפקד ?אולי עדיף שיתמודד לבד ?

בהורות יש לנו לא מעט התלבטויות:

האם להתערב, האם להיות מעורב, האם לתת לילד להתמודד לבד ?

בסיטואציות שונות בחיי הילדים, אנו  ההורים והאמהות במיוחד, כמו "לביאות" מוציאות ציפורניים ומתחילות להילחם. האומנם זה נחוץ ?

לעתים עדיף שהילד יחווה  כאב,תסכול, אי-הצלחה וקושי.

כי אם אנחנו עומדים כל היום לשרותו ועבורו בהגנה על חייו ועל מעמדו, הוא לא ילמד "להסתדר" ולהיות מוכן לחיים, הרי לא כל הזמן נוכל לגשר, לפשר, ולסדר דברים עבורו.

כשהוא צעיר וקטן מדברים עם הגננת, אחר כך מדברים עם המורה, אחר כך עם המפקד, ומה עם הזוגיות בעתיד ?

גם שם נסדר עבורו דברים ?

 אני בעד קשר, אני בעד מעורבות, אבל אני נגד התערבות.

חשוב שההורה יידע מה עובר על הילד שלו.

ברמת החוויות ישנם קשיים ותחושות. אבל אפשרו לילד להיות עם תחושותיו. לפעמים כעס, לפעמים תסכול ולפעמים שמחה.

ילד צריך לדעת להרגיש דברים, כי כך הוא מתחזק ונהיה מוכן לחיים.

במידה והדבר מפר את איזון חייו, או שהילד נכנס ל"מרה שחורה" או לסרטים קשים כמובן שיש להתערב.

אבל סמכו עליו שהוא יסתדר.

לסיכום- עלינו לשדר לילד שאנו איתו ועבורו, יחד עם זאת, אנו סומכים עליו שיצליח להתמודד. פעם יכאב אהבה נכזבת, פעם יחווה תיסכול ממבחן לא מוצלח, נעודד אותו ונהיה עימו בתחושותיו. אבל לא נרפד את הדרך, כיון שכך הוא יהיה מוכן לחיים ולעצמאות רבה יותר .שדרו לו שהוא בעל יכולת. זוהי הגישה הבריאה והנכונה ביותר. לא תמיד נוכל להוציא את הקוצים מהדרך בה הוא הולך. בהצלחה.