לפני שנים אשה אחת אמרה לי - ילדים קטנים צרות קטנות, ילדים גדולים צרות גדולות. אז זה נראה לי לא נכון. היום עם השנים אני רואה כמה צדקה. כשהילדים קטנים  אנחנו מטפלים בהם באופן פיזי- האכלה, השכבה, מקלחת, שיעורי בית וכו'. אך בהמשך הילד מתלבט בבעיות רציניות- מה ללמוד. היכן לגור. עם מי להתחתן? שאלות רציניות וואנחנו כהוריפ מאוד מעורבים ושותפים. ואם נכוון לכאן ולא יצליח לו נהיה אשמים, אם ניתן לו להתלבט והוא ילך לדרך שלא נראית לנו , גם לא טוב או שיטעה ואז נגיד לעצמנו למה לא אמרנו משהו. בקיצור העסק הולך ונהיה מורכב . וסיפרו לי הורים שהם היום כבר סבים וסבתות שיש כלות, ונכדים, ומתנות וביביסיטר. ודילמות. הורות מאתגרת אין ספק. מה אתם חושבים?