לפעמים ההתבגרות המינית של בן נבנית על הפחד שלו לצאת "הכי פחות גבר בחדר". אני מדברת הרבה על אימהות ובנות, על דימוי גוף, מיניות ותקשורת. ובכל סדנה, מישהי שואלת: “עומר, ומתי תדברי על בנים?” אז הנה — אני מדברת. כי אצל בנים השיח על מיניות מורכב יותר הם גדלים תחת סט כללים אחר. לפעמים אלים יותר. שקט יותר. הרסני יותר. השוואתי יותר... הורדת מכנסיים זו לא סתם “צחוקים של חצר בית ספר”. זו פרקטיקה של כוח. היא לא רק משפילה — היא מלמדת את הילד שהגוף שלו יכול להיות כלי, לצחוקים שהאנטימיות שלו היא לא שלו. שאסור לו לכאוב, כי אז הוא יוצא "כוסית" זו דרך לתייג מי הגבר השולט, ומי לא. פורנו, אתגרי רשת, קבוצות ווטסאפ כל אלהמפגישים את הבנים שלנו עם מודל מיני: אגרסיבי, מנותק, והשגי (ראו ערך ארז איסקוב שמעצב ילדה לצרכים שלו.... אבל זה לפוסט אחר) ולצד זה, יש שתיקה איומה. כי לבן אסור להרגיש חסר אונים. אסור להגיד “אני לא יודע מה לעשות”. אסור להודות שהוא נבוך, שחשפו אותו, שצחקו עליו. הוא חייב להסתיר. לשחק אותה. וכשהוא לא מסוגל – הוא יפגע במישהו אחר, כדי לא להרגיש הכי חלש בחדר. חינוך מיני לבנים הוא לא רק ביולוגיה. הוא על הזכות להרגיש. על האפשרות להגיד "כואב לי", "אני לא יודע", "זה לא מתאים לי". על המקום לבנות גבריות רגישה, בטוחה בעצמה, שלא נמדדת בכיבושים או בשליטה על אחרים. 2025 כבר כאן. אם אנחנו לא נדבר איתם – מישהו אחר כבר ידבר. ואת מי שהוא ילמד זה מי שהוא יהפוך להיות. אני מעבירה הרצאות וסדנאות על מיניות בריאה לבנים ולבנות, להורים, לצוותים חינוכיים ולנוער עצמו. רוצה להביא את השיחה הזאת גם אליכם? שלחו לי הודעה.