יויו, כלבתנו האהובה, עזבה אותנו לפני חודש,

ורק עכשיו אני יכולה לכתוב על כך,

כדי לומר לה תודה.

יויו היתה מורה דגולה שלי לאהבה.

היא לימדה אותי התמסרות,

שירות, נתינה, צניעות,

ואהבה ללא גבול או תנאי.

יויו שהיתה מדברת איתי,

וצוחקת איתי,

והולכת איתי להליכות היומיות בנות היותר-משעתיים לאורך הנחל,

שהיתה מחכה לי ליד הבית ופשוט צועקת עלי

כשלא לקחתי אותה איתי לעיתים נדירות,

שהיתה יודעת לחייך בחיוך מוזר שקראנו לו באהבה

"פרנקנשטינה",

שהיתה באה ושמה את ראשה על הברכיים

לקבל ליטופים

ומילות חיבה,

שידעה לדלג ולרקוד, ולעשות סיבובים באויר

כשקיבלה אוכל טעים או היתה סתם מאושרת,

שהיתה קמה מריבצה ובאה להיות איתי בכל פעם שכאבתי,

או בכיתי, או הייתי עצובה,

שהיתה שמה לי מצח-אל-מצח,

עין שלישית-אל-עין שלישית,

ומעבירה לי אנרגיית אהבה טהורה,

שהיתה חברתי, אחותי, אהובתי

הכל-כך יקרה לי -

הלכה כדי לעשות מקום למשהו חדש.

4 חודשים בדיוק מאז שהתמוטטה בערב שבועות,

נותחה, ונפרדה מגידול ע נ ק בביטנה,

כשאני יודעת שלמרות ההתאוששות אנחנו פה על זמן שאול,

"רואה" שיש לה כבר גידול במוח,

מסרבת להאמין או לקבל או לוותר עליה,

מזינה אותה באנרגיה יום-יום,

מקיימת אותה מתוך עצמי,

מתוך אנרגיית החיים שלי,

ויודעת שאי אפשר יהיה להמשיך זאת לאורך זמן רב...

יויו נתנה לי זמן לעשות עבודת-הכנה עם עצמי 

כדי שאוכל להפרד ממנה,

לעשות את הדבר הקשה הזה כל-כך עבורי,

זה שחששתי ממנו עד אימה.

היא נתנה לי זמן לעשות את הנדרש בתוכי,

כדי שאוכל לאפשר לה ללכת,

ואז,

בערב ראש-השנה,

אחרי שקיבלה עוף מהמרק שעשיתי לחג,

התמוטטה והבהירה לנו שזהו הסוף.

זה היה קשה מאד- מאד- מאד.

...

למזלנו יש לנו גם את באדי ופיקסי,

כלבים אוהבים ואהובים,

שניחמו אותנו ככל יכולתם,

מעצם היותם הם,

ואיתנו,

וכמובן את המשפחה והחברים,

שהשתתפו בצערנו,

הבינו לליבנו,

ניחמו אותנו,

ואפשרו לנו את המרחב הנדרש.

אז תודה לך יויו אהובתי המתוקה,

(כמו שג'ואי בעלי היה אומר עליה:

"יויו יותר מתוקה מאלף סוכריות"... ),

על שהיית לי מורה מדהימה כזו למסירות ואהבה,

על שליווית אותי בדרכי הלא-קלה,

על שהארת לי ימים חשוכים,

והוספת על השמחים,

על שהיית את...